מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

צווים חדשים לאפליית מתיישבי יו"ש:
הגדל

לאחרונה זומנו ארבע משפחות מפסגות, שבתיהם הוגדרו על ידי המינהל האזרחי ככאלה שנבנו ב"בניה בלתי חוקית" – לחקירה במשטרה. זאת בניגוד להוראת הצבא להקפיא את ההליכים הנוגעים לבתים אלה, ולמרות שגם המשטרה לא היתה מעוניינת בחקירה. מי כן דרש שחקירה תקוים וכפה את דעתו על כל הגורמים? היוזמה הגיעה מלשכת היועץ המשפטי לממשלה.

מועצת יש"ע וראשי היישובים נערכים למאבק חסר פשרות בסידרת צווים חדשים בנושא הבניה ביו"ש.

שר הביטחון הקודם עמיר פרץ כפה על אלוף הפיקוד לחתום על צווי חקיקה חדשים, ובהם שורת חוקים דרקוניים חסרי תקדים, המגדירים כמפירי חוק שדינם מאסר עשרות אלפים מתושבי יהודה ושומרון. הצווים החדשים פוסקים כי כל מי שמעורב בבניה שהליך אישורה לא הושלם, ואף המשתמש במבנה מסוג זה, נושא באחריות פלילית שדינה מאסר.

אף כי בכל תחומי מדינת ישראל השלמת הליכי אישור בניה היא הליך מסורבל שלוקח שנים, ועל כן בנייה מתקדמת גם לאחר אישור עקרוני בלבד, הרי שביו"ש כל אי השלמה של הליך מוגדר כ"בנייה בלתי חוקית". עשרות שכונות ביישובים השלימו את כל ההליכים ורק מחכים לחתימת שר הביטחון לאישור סופי, אך זה סירב לחתום ולו על אישור בניה אחד. הצווים החדשים הופכים את כל הבניה הזו ל"בלתי חוקית" ואת כל המעורבים בה לעבריינים. לפי צווים אלו, עשרות תושבי יהודה ושומרון הוגדרו כעבריינים שדינם מאסר.

וכך בין היתר נכתב בצווים: "המבצע עבודה או בינוי הטעונים רישיון לפי הוראות החוק, ללא קבלת רישיון כאמור, או העושה שימוש בבנין שנבנה ללא רישיון כאמור, דינו קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף או מאסר נוסף... המבצע עבודה או בינוי או עושה שימוש בקרקע כלשהי... שלא בהתאם לתכנית תכנון מאושרת, דינו - מאסר שנה אחת... על הוראות סעיף זה יחול צו בדבר העלאת קנסות שנקבעו בתחיקת ביטחון"...

ועוד נכתב בצווים: "בוצעו עבודות או בינוי או נעשה שימוש בקרקע או בבניין, בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיפים אלה, ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה: א. בעל הרישיון לביצוע העבודה. ב. מי שמוטלת עליו חובה להשיג רישיון כאמור. ג. בעל המקרקעין. ד. המבצע בפועל את העבודה, הבינוי או השימוש במקרקעין. ה. האחראי לעבודה".

השיטה שבה מנסחים כללים מיוחדים עבור תושבי יש"ע נועדה להציג אותם שוב ושוב כפורעי חוק. כך נעשה בצווים המינהליים, שהם הליך בלתי לגיטימי בכל חברה דמוקרטית, וכך נעשה עם הצווים החדשים שאין סיכוי להחיל אותם על אזרחי מדינה דמוקרטית נורמלית. רק תושבי יש"ע ראויים לחקיקה מפלה שאינה עולה בקנה אחד עם זכויות אדם.

 

עוזר שר-הביטחון: המנדט שלי הוא 'לדפוק' את המתנחלים

 

הצווים הללו משתלבים עם המשך מגמת חנק ההתיישבות של ממשלת אולמרט, מזה למעלה משנה. כמעט כל משרדי הממשלה עויינים את מפעל ההתיישבות, בהנחיית השרים. מתיישבי יו"ש לא נתפסים כאזרחים שזכאים לשירות הכי בסיסי והכי לגיטימי. הנתק בין המתיישבים והממשלה מוחלט. כל שר שרק יכול להתנכל למתיישבים – שר השיכון מאיר שטרית, למשל – עושה זאת בחדווה רבה.

מצב כזה לא היה בימי הייבוש הכי קשים של ממשלת רבין. לא היתה ממשלה כל כך עויינת את מתיישבי יש"ע כמו הממשלה הנוכחית. בכל ממשלות ישראל, גם ממשלות השמאל, היה תמיד איזשהו צינור חיבור לממשלה דרך גורם כלשהו. בממשלת רבין ז"ל היה מוטה גור ז"ל כסגן שר-הביטחון, שניסה להקל על חיי המתיישבים בכל הקשור לביטחונם ולחיי היום-יום, והיה שר החקלאות דאז יעקב צור שסייע ליישובים החקלאיים בחבל עזה. והיה נוח כינרתי, עוזרו של רבין לענייני התיישבות, שאפשר היה לעשות איתו עסקים למרות הפער האידיאולוגי: הוא הקפיא שכונה פה, אבל אישר שם. מנע הרחבה ביישוב אחד ונעתר לאפשר בניה במקום אחר. כזה היה גם יוסי ורדי, עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות בימי אהוד ברק.

עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות יעקב בכר, איש שלום-עכשיו לשעבר, אמר פעם אחת לאחד מראשי מועצתיש"ע: "המנדט שלי הוא 'לדפוק' את המתנחלים, ואת זה אני אעשה בצורה הטובה ביותר". והוא עושה זאת ככל יכולתו. במועצת יש"ע מספרים על אינספור מצבים אבסורדיים של אי מתן אישורים במקרים של צורך ביטחוני או אנושי מובהק.

 

כך מקפיאים בניה

 

הצווים החדשים שהוציא באמצעות אלוף הפיקוד הם לכאורה "תיקוני חקיקה בתחום אכיפת דיני התכנון והבניה באזור יהודה ושומרון". מה מתבקש יותר, מכריז שר הביטחון, מלהשוות את הענישה על הפרות חוקי בניה ביו"ש לשאר הארץ. סוף סוף יידעו גם המתנחלים שיש חוק ויש סדר. אלא שמאחורי מסיכת ההיתממות הזו מסתתרת תרמית אחת גדולה.

בכל רחבי הארץ, כשיוצא לדרך הליך תכנון של שכונה או יישוב (המכונה תב"ע – תכנית בניין עיר), הוא עובר הליך מסודר (ומפרך משהו) ברשויות המקומיות וברשויות הממשלתיות, ובסופו של דבר, אם פתר את כל הסוגיות התכנוניות-אקולוגיות, הוא מושלם סופית, כלומר מקבל אישור תב"ע בתוקף, ואיש לא יכול לעצור אותו. אבל רק אצלנו ביו"ש, תכניות שעברו את כל השלבים המפרכים - התכנונים, ההפקדות, ההתנגדויות והועדות – זוכים להגיע לשלב גמר אחד ייחודי משלהן: אישור שר הביטחון, גם אם מדובר בבתים שבתוך ה"קו הכחול" המאושר של היישוב. וזה כמובן מסרב מסיבות פוליטיות ובלתי ענייניות לחתום על אישור. וכך ממתינות להן תכניות, שאילו היו ממוקמות בכל מקום אחר בארץ – איש לא היה יכול לעצרן בשלב שכזה, וממתינות, וממתינות, והאישור לא מתקבל.

ביישובים העירוניים הגדולים ביש"ע, אדם ואלקנה למשל, אפילו משרד השיכון שמעוניין בשיווק מגרשים לבנייה – והקבלנים ממתינים בתור – לא מצליח לצלוח את מחסום אישור שר הביטחון.

במדינת ישראל, מיום הקמתה, נהוג היה בכל רחבי הארץ שבנייה בפועל החלה כבר בשלב מתקדם כלשהו של אישור התכניות, עוד בטרם מתן האישור הסופי. לאין ספור מושבים, ערים ושכונות בארץ ניתן אישור תב"ע סופי שנים רבות לאחר הבנייה והאכלוס. דו"ח ששון היה הראשון שהכריז שכאשר עושים בדיוק אותו דבר ביו"ש מדובר ב"מאחז בלתי חוקי"; כעת הוסיף והכריז שר הביטחון באמצעות הצווים החדשים, שכל מי שמעורב בבניה במסגרת תכנית שהליך אישורה לא הושלם, נושא באחריות פלילית שדינה שנתיים מאסר. וזה כולל את הדיירים, הקבלנים, המתכננים, אנשי ההנדסה במועצה ועוד ועוד. כאילו ממש מדובר בפורעי חוק שבנו לעצמם וילה בלי שום אישור ושום הליך על דעת עצמם בלבד, כאילו לא עברו התכניות את כל השלבים הקבועים בחוק עד שנתקעו אצל השר.

משפטנים ימצאו בצווים האלה עוד ועוד פרטים וסעיפים שמוכיחים אפליה כזו ואחרת ביחס לשאר אזרחי ישראל, אבל הרמייה העקרונית הזו של שר הביטחון היא המקוממת ביותר.

 

רותם כמשל

 

הקפאת הבניה מתבטאת אפילו באיזור הנמצא בקונסנזוס לאומי בלתי מעורער – בקעת-הירדן. מי לא נשבע אמונים לביקעת-הירדן, גבול הביטחון של ישראל, שתישאר בידינו בכל הסדר קבע?

ביישוב יח"ד-רותם (יח"ד - "יחד חילוניים דתיים") גרות 17 משפחות בקראוונים ובאשקוביות. משפחה עם 8 נפשות חיה בצפיפות בשני קראוונים, כיוון ששר-הביטחון לא מאשר את תוכניות בניית הקבע מחוץ לגדר היישוב, בשלוחה שמצפון ליישוב. לחטיבה להתיישבות יש חוזה עם המינהל האזרחי ל-49 שנה. על סמך ההקצאה שניתנה לרותם, תוכננה תוכנית מיתאר בתוך שטח ההקצאה. התוכנית עברה דיונים ושינויים רבים, ועדיין לא הגיעה לדיון ראשוני במינהל-האזרחי – כי שר-הביטחון לא חתם חתימה ראשונית. למה? – ככה.

ראש מחלקת ההתיישבות במשרד הביטחון עמיקם סבירסקי אמר לא מכבר לנציג המועצה: אנו הולכים להתייחס לרותם כאל מאחז. זאת למרות שמדובר ביישוב שלגביו ישנה החלטת ממשלה כבר 25 שנה, משנת 1982. (ממשלת בגין החליטה אז על הקמת שלושה יישובים בבקעה - חמדת משכיות ורותם). על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, אין צורך בהחלטת ממשלה נוספת על הקמת יישוב אזרחי ברותם. למרות זאת, רותם מעולם לא אוזרחה. לאורך כל השנים היה במקום רצף איכלוס, בין אם גרעיני נח"ל ובין אם ישיבה, שפעלה בהיאחזויות הנח"ל. "סמל היישוב" במשרד הפנים הוא נח"ל-רותם.

כדי להגביר את האבסורד, משרד הפנים רשם את תושבי המקום בתעודות הזהות כ"תושבי רותם". במשרד הפנים גם התחייבו כי בבחירות הבאות למועצה האזורית יקבלו תושבי רותם נציג במועצה.

כשתיקי וניסן אוחנה הגיעו לרותם, חובקים ילדה בת יומיים, הם נפגשו עם ראש המועצה דאז דוד לוי. תיקי התלוננה: "הקראוון שאני גרה בו קטן וצפוף". דוד לוי השיב: "עד שתביאי עוד ילדים, כבר תהיי מחוץ לקראוון. בתוך שנה יהיו אישורי בניה". כיום יש למשפחת אוחנה 4 ילדים, והם עדיין בקראוון הצפוף. הקראוון אפשר למצוא מיטת שינה בגובה שלוש קומות, כדי שיהיה להם מקום לזוז בבית. והבת הגדולה כבר התלוננה שהיא רוצה לעבור לגור עם החברות שלה ברועי, היישוב השכן, כדי שיהיה לה חדר משלה.

ובמשפחת אוגול שלחו את הבת באחד הימים להכין שיעורי בית בבית-כנסת, כי בבית כבר לא היה מקום.

חוסר ההיגיון בהתנהלותו של שר הביטחון הגיע לשיא במשכיות, שם כבר חתם על אישור לבניית שכונה למגורשי גוש קטיף, אבל נבהל מהלחץ וחזר בו מהאישור שנתן. (כתבה מפורטת בעמ' 19). בכך הוא עשה מהלך שלא היה עומד במבחן בג"ץ - אילו בג"ץ היה שופט צדק.

 

עבור לתוכן העמוד