מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

חומש תחילה
הגדל

חגי הוברמן

 

אילו היה מישהו אומר לפני שנתיים שהדבר יהיה אפשרי, היו רואים בו מתעתע. אילו היה מישהו מספר בקיץ תשס"ה, כאשר אלפי חיילים ושוטרים גירשו בכוח את תושבי חומש מבתיהם והדחפורים עלו על הבתים ורמסום עד דק, שבתוך פחות משנתיים יהמו רחובות חומש באלפי אנשים, מבוגרים וילדים, נשים וטף, הוא היה נחשב לפנטזיונר תמהוני השבוי בדימיונותיו שחבל להתייחס אליו, כי אין טעם בלהתייחס לאדם לא ריאלי בעליל.

אבל בכו' סיון, 12 ביוני, לראשונה מאז חורבן יישובי חבל עזה וצפון השומרון, בפעם הראשונה מאז בוצעה ה"התנתקות", ביטוי שמעטים לא מגחכים כיום כלפיו, הגיעו כ-15 אלף איש לחורבות היישוב חומש – באישור של ממשלת ישראל, ותחת אבטחה מאורגנת מראש של צבא ההגנה לישראל. הוכחה נוספת לכך, שבתהליכים היסטוריים, ההזוי והבלתי צפוי הוא הדבר הריאלי ביותר. יכולים הפוליטיקאים להרגיש כאילו הם "מהנדסים" את העולם בהינף אצבעם, אבל ליושב במרומים יש בדרך כלל אג'נדה משלו, והיא הקובעת. מישהו היה מאמין לפני שנה שתתלקח מלחמה עם החיזבאללה בלבנון, ו"תוכנית ההתכנסות", בתה יורשתה של "ההתנתקות" שהיתה אמורה להביא לנסיגה עמוקה ביו"ש ולהחריב עוד עשרות יישובים ביו"ש, תוסר לחלוטין מסדר היום?

האלפים השתתפו בעצרת בחורבות היישוב חומש, שנערכה תחת הכותרת "משנים כיוון – חוזרים לחומש". זו היתה קריאה מהדהדת, לחזור ולבנות את יישובי צפון השומרון- וגם גוש-קטיף.

 

צועדים ברגל – בצפון השומרון

 

זה היה הפנינג עם כל הסממנים שלו: במה מוגבהת ורמקולים ושירים (אהרון רזאל המוכר והפופולארי בקרב הציבור הזה בדיוק) ולהקות הרקדה ונגנים, צהלות הפגישות בין חברים ומכרים שאירוע כזה תמיד מספק, ו"גזלנים" שמציעים גלידות וקסטות – ונאומי הרבנים שלא ברור מי ממש מקשיב להם. השתתפתי באירוע כזה, דומה מאד, בחומש – בחול-המועד פסח תשס"ה, 4 חודשים לפני הגירוש. אז היתה זו עצרת נגד ההתנתקות, עם אותם זמרים ו"גזלנים" ופגישות הרעים ונאומי הרבנים והפוליטיקאים. ושוב חזרה אותה ההרגשה: מי היה מאמין רק לפני שנתיים וקצת, שכיום ייערך עוד "הפנינג" שכזה – כאן בחומש החרבה וההרוסה?

רוב הנוכחים היו בני נוער. חלקם הגדול עשה את הדרך ברגל, משבי שומרון דרך תחנת הרכבת הישנה בסבסטיה, המקום שסימל את פריצת ההתיישבות בשומרון, המקום שבו הנשיא התשיעי שמעון פרס, אדריכל נסיגות אוסלו, אישר בחתימת ידו לשלושים משפחות להקים יישוב בשומרון – ובכך נתן את הגושפנקא הממשלתית הראשונה להתיישבות יהודים בהרי השומרון.

בתחנת הרכבת הישנה הוצב לוח קרטון ועליו תמונות היסטוריות של המאבק בסבסטיה. הצועדים, רובם ילדים שהוריהם עוד היו מן הסתם ילדים קטנים בימי המאבק של גוש-אמונים, התבוננו בתמונה המפורסמת של ההמונים מניפים על כתפיהם את חנן פורת והרב לווינגר הצעירים בריקודים הנלהבים כשפרס אישר לגרעין אלון-מורה להקים את "קדום", לימים "קדומים", והמשיכו ללכת אל הריקודים בחורבות חומש. כמה מאותם רוקדים בחנוכה תשל"ו האמינו שהריקודים הללו יצמיחו למעלה מרבע מיליון יהודים ביו"ש? ומתוך כך: מי באמת ינחש היום מה יצמח מהריקודים השבוע בחומש?

המבוגרים העדיפו לעשות דרכם באוטובוסים שהעמידו לרשותם המועצות האזוריות מאיזור תעשיה בר-און של קדומים. זה היה השינוי המהותי מהעליות הקודמות של מטה "חומש תחילה", שלא היה שותף לעליה השבוע: תחבורה ציבורית למעוניינים, ורובם היו מעוניינים בכך.

כעיתונאי, היתה לי הפריבילגיה לנסוע ברכבי הפרטי ולא באחד ה"שאטלים". הרגשה מוזרה – לנסוע שוב באופן חופשי, בלי ליווי, ברכב לא ממוגן, באותה דרך מוכרת, אשר עד לפני שנתיים נסעתי בה פעמים אין ספור. הדרך לחומש לא השתנתה. אותם פיתולים, אותן עליות תלולות. אותו כביש 60 ישן שמהווה את ציר האורך הקלאסי של ארץ-ישראל על גב ההר. בכל צומת עומד רכב צבאי, לוודא שאיש לא יטעה ולא יסטה מהדרך. בפניה לחומש מכביש 60 ישנו איזה רצון להמשיך ישר, לירידה אל הכפר סילת א-דהאר – ולהגיע למשטרת שא-נור, יישוב נוסף שחרב לפני שנתיים. היעד הזה עוד נראה רחוק, לא מעשי כרגע, אבל כבר למדנו שבמזרח-התיכון הבלתי הגיוני כיום הופך מוקדם מהצפוי לדבר הריאלי ביותר. הרב אלייקים לבנון, ראש ישיבת אלוןמורה ורב היישוב, שפרש מהנהלת יש"ע המתחדשת וחזר אליה, אמר את הדברים במפורש בנאומו בעצרת: "אנחנו חוזרים לחומש. היינו פה בעליותהקודמות בחנוכה, בפסח, ביום העצמאות, עם החלוצים וגרעין חומש והיום גם מועצת יש"עמצטרפת ולאט לאט אנחנו שבים, כמו גאולתם של ישראל – קמעא קמעא. אנחנו מציבים היוםפה את היעד הבא. לחזור לשא-נור".

זמביש מרחיב קצת את החזון: "כשיהיה האירוע בשא-נור נקודת ההיערכות תהיה כאן, בחומש. מכאן ייצאו ה'שאטלים' לשא-נור..."

דמיוני? בדיוק כמו המחשבה לפני שנה שנטייל שוב ברחובות חומש. שוב הוכח שכאשר השלטון מזהה מסירות נפש אמיתית בנושא כלשהו, הוא נאלץ להשלים ו"לזרום" עם היוזמה כדי שיוכל לפחות לפקח עליה. לכן מאשרים את התפילות בקבר יוסף בשכם, ובקבר יהושע בן-נון בכיפל-חארס, וכך גם את האירוע בחומש.

המילה המגוחכת ביותר, והמושמצת ביותר במקום, היתה "התנתקות". ושוב קשה להתעלם מתעלולי ההשגחה העליונה, כאשר האירוע בחומש נדחק לשולי הכותרות מפני כיבוש הרצועה בידי החמאס, תוצאת ה"התנתקות".בצפון השומרון, למרות חורבן ארבעת היישובים, מלכתחילה לא התנתקנו. אם אין קסאמים בעפולה ובבית-שאן כמו שיש בשדרות, זה רק בזכות העובדה שבצפון השומרון לא היתה "התנתקות". בניגוד לרצועה, אפילו מעמד שטחי איי בי וסי, ששורטטו בהשפעת היישובים שחרבו, לא השתנה בצפון השומרון. סתם הרסו 4 יישובים פורחים.

 

יישוב שלם – בלי אף בית

 

המראה של חומש כיום הוא אחד המוזרים ביותר: יישוב שלם – בלי בית אחד לרפואה. כל הרחובות שלמים. המדרכות קיימות, גם העצים והצמחים. רק בתים – אין. אין אפילו חורבות בתים, שכולם פונו. אתה רואה חניה של רכב, ומדרגות עולות מתוכה – אל השום-דבר. "פילרים" של חשמל עומדים ריקים מאחרי מגרש ריק. בדרך כלל מדובר במגרשים מוכנים לבניה. גם המגרשים בחומש מוכנים לבניה.

לראשונה מאז חורבן היישוב, ניצבו שלטים עם שמות הרחובות, כפי שהיו טרם עקירתו והחרבתו של הישוב. גם זאת כחלק מהצהרת כוונותיה שלהמועצה – לשוב ולהקים את חומש. לצורך האירוע נרכשו בין השאר עשרות אתי חפירה, מעדרים, מגרפות, ומטאטאים. בני הנוער נתבקשו אף הם להביא עמם כלי עבודה. בין החורבות נראו לא מעט נערים מנכשים עשבים ומפנים שברי אבנים, בניסיון ראשוני להחזיר למקום את צורתו המקורית, לצדהשבילים, הכבישים והצמחייה.

"אני מאמין שבתוך שנה נראה כאן "שנורגרייס" (מקלות סימון שתוקעים בשטח, כדי לסמן את תחום הבניה)" – ניסיתי לשטוח חזון משלי באזני כמה מראשי מועצת יש"ע. הם הסכימו איתי. נשמע מופרך? לא פחות מופרך מהמחשבה לפני שנתיים, שנזכה לבקר בחומש באישור הממשלה. רק זמביש היה מעשי כדרכו: "בכלל לא צריכים כאן שנורגרייס. המגרשים כבר מסומנים. אפשר להתחיל מיד לבנות".

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד