מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

קברי חיילים יהודיים בעיר עזה / חגי הוברמן
הגדל

חגי הוברמן

 

בין שכונת סג'עיה למחנה הפליטים ג'בליה, המרחב בו לחמו השבוע חיילי גולני, מצוי בית-קברות ענק – בית הקברות הצבאי הבריטי ממלחמת העולם הראשונה. שני בתי קברות צבאיים בריטים מתקופת מלחמת העולם הראשונה, קיימים בחבל עזה, עדות למספר הגדול של החללים שנפלו במהלך הקרבות הקשים בין התורכים והאנגלים בסביבות העיר עזה במחצית שנת 1917.

אם קיים מקום כלשהו בארץ ישראל אשר ניתן לכנותו ללא היסוס "השער של ארץ-ישראל" - הרי זהו חבל-עזה. לא קיים ולו עוד מקום אחד בארץ אשר שימש לאורך כל היסטוריה שער כניסה לארץ הן ביבשה והן בים. חשיבותו של חבל עזה לאורך ההיסטוריה נבעה מישיבתו על צומת דרכים בינלאומי: בין הדרך הידועה בכינויה "דרך הים" אשר שימשה נתיב תנועה עיקרי לאורך החוף ממערב לצפון, ו"דרך הבשמים", הדרך שבאה מכיוון דרום - מכיוון חצי-האי-ערב - אל נמל עזה, השער הימי הדרומי של ארץ-ישראל בתקופות רבות בזמן העתיק.

מיקום זה העניק לחבל עזה את חשיבותו האסטרטגית כשער כניסה דרום מערבי לארץ-ישראל. עקב כך גם הפך חבל עזה, לאורך כל ההיסטוריה, לזירת קרבות עקובה מדם מאז ימי התנ"ך, כפי שצויין למעלה. לא במקרה נאבקו עמים רבים לאורך כל ההיסטוריה - החל מאמנחותפ השני מלך מצרים שכבש את ארץ-ישראל באלף השני לפני הספירה הנוצרית, כמאה שנה לפני יציאת מצרים - דווקא על השליטה באזור זה. הללו ידעו - מה שאנו יודעים היטב גם כיום - כי שליטה על השער היא המאפשרת מניעת כניסת גורמים עויינים ובלתי רצויים לארץ-ישראל. רוב כובשי הארץ לאורך כל הדורות - בהם פרעה-קישק, תלמי הראשון, נפוליאון והגנרל אלנבי - החלו את כיבוש הארץ בחבל-עזה בדרכם אל תוך הארץ פנימה. (לעומתם סנחריב ואלכסנדר מוקדון נלחמו בעזה בדרך ההפוכה - בדרכם מארץ-ישראל למצרים). גם הצבא המצרי במלחמת-השחרור החל את מסע הפלישה הכושל שלו לארץ ישראל במקום זה - בחבל עזה.

לכן גם בתנ"ך מוזכרת עזה בעיקר בהקשר של ציון גבול - "עד עזה". כבר בהופעה הראשונה שלה בתנ"ך בבראשית י' יט' מוזכרת העיר בהקשר של "ויהי גבול הכנעני מצידון בואכה גרר עד עזה..." כך גם באיזכור השני שלה, בדברים ב' כג' "והעוים היושבים בחצרים עד עזה..." ואפילו באיזכור השלישי שלה, ביהושע י' מא' "ויכם יהושע מקדש-ברנע ועד עזה..." וכך גם בפסוקים נוספים ("ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עד בואך עזה" שופטים ו' ד'. "הוא הכה את פלשתים עד עזה" מלכים-ב יח' ח'. "כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה" מלכים-א' ה' ד'. ועוד).

במלחמת העולם הראשונה הפך חבל עזה לזירת התכתשות ממושכת, אכזרית ורוויית דם בין הצבא הבריטי הבא ממצרים לבין הצבא התורכי בדמדומי שלטונו בארץ. עדות לכך הם שני בתי הקברות הבריטים הקיימים עד היום, אחד בעזה ואחד קרוב יותר לדיר אל-בלאח.

לפי המסורת הבריטית נהגו לקבור את החללים במקום בו נפלו בסמוך לשדה הקרב. הבריטים לא נהגו להביא את חלליהם הביתה (פרט למלחמה בפוקלנד כנגד ארגנטינה בשנת 1982, כאשר בפעם הראשונה הוטסו החיילים יחד עם הפצועים לאנגליה. הנימוק הרשמי היה שבאימפריה הבריטית, אשר עד תחילת המאה ה-20 היתה חובקת עולם שבה אף פעם לא שוקעת השמש, בכל מקום בו נופל חייל בריטי – שם בריטניה. הנימוק המעשי: להוביל את גופות החללים מהמזרח הרחוק לאנגליה באניה במסלול שהקיף את כיף-התקווה הטובה, בימים ההם ללא אמצעי קירור או שימור של הגופה - מעט מאוד מגופת החייל היתה מגיעה לקבר. צרכי החיים הם שהכתיבו את אופן קבורת המתים. כך נוצרה המסורת הזו המתבטאת בעובדה שבכל רחבי העולם פזורים בתי עלמין צבאיים בריטיים.

 

יהודים נוצרים ומוסלמים זה בצד זה

 

בית הקברות בעזה הוקם על מנת לאפשר קבורה מהירה לחיילים שנפלו בסמוך לשדה הקטל הגדול של הקרבות שהתחוללו סביב העיר עזה בחדשים מרץ-אפריל 1917. בית הקברות בדיר-אל–בלאח הוקם לאחר התייצבות החזית לאורך גדות נחל הבשור (ואדי עזה) הסמוך, בעקבות המפלות הבריטיות בחודשים מרץ-אפריל 1917.

גם בצורת הקבורה יש לבריטים מסורת מיוחדת, מיקום חלקות הקברים של החיילים לא נקבע לפי הדתות אלא לפי השיוך היחידתי. כך שבבתי הקברות הללו קבורים זה בצד זה נוצרים, יהודים, הינדים, חסרי דת וכד'. העיקרון שקבע צורת קבורה מעורבת זו נבע מהתפיסה שאם החיילים היו אחים לנשק בחייהם ומסרו יחד את נפשם בשדה הקרב - אין סיבה להפריד בינם לאחר מותם.

המצבות בנויות בתבנית אחת מאבן מקומית שהשתמרה יפה מאד על חלק מן המצבות ישנהכתובת אישית, במקרים בהם הצליח הצבא הבריטי להתקשר עם משפחת החלל ולקבל ממנה את נוסח הכתובת שתיחקק על המצבה. מצבות כאלו הן מיעוט בבתי הקברות בעזה שכן התקשורת באותם הימים היתה לקויה ביותר.

בשני בתי הקברות הללו בולטת העובדה כי מעט מאוד קצינים נפלו בשדה הקרב. רוב המצבות מציינות חוגרים שקיפחו את חייהם בשל הדוקטורינה שהייתה מקובלת אז בצבאות אומות העולם – המפקדים שניצבו מאחור שאגו "קדימה", בניגוד לערכים של לוחמי צה"ל המתחנכים להורות לפקודיהם "אחרי!"

 

אלפי קברים של חיילים בריטים

 

בית הקברות בעזה ממוקם בקצה העיר, בסמוך לכביש הראשי, מול תחנת הרכבת הגדולה של עזה אשר כבר כארבעה עשורים איננה פעילה. ניתן לזהות את שער הכניסה עפ"י שני עמודים נמוכים עליהם חקוקות באנגלית המילים GAZA WAR CEMETERY.

במבט מן האוויר דומה בית הקברות לצלב גדול, כפי שמקובל ברב בתי העלמין הצבאיים הבריטיים. בקצההדרומי של בית הקברות בנויה מעין קפלה פתוחה שם מקיימים את התפילות והאזכרות של החיילים הנוצרים.

זהו בית הקברות הצבאי הבריטי הגדול ביותר מבין שבעת בתי הקברות הצבאיים הבריטיים שהוקמו בארץ. קבורים בו כ-4000 חללים.

לפני שער הכניסה הוקמה מצבה רבועה עליה חקוקים סמלי היחידות אליהן השתייכו החללים הקבורים ושמות הארצות ואתרי קרב מפורסמים במלחמת העולם הראשונה שם נלחמו היחידות הללו. בחלק העליון של המצבה הזו רשומה האימרה הרומית "האקלים משתנה אך לא נפשם של אלה הנוסעים מעבר לים".

כאן קבורים 3171 חללים אשר 2623 הובאו לקבורה מיד עם הפסקת האש. השאר לוקטו במשך הזמן משדות הקטל ע"י יחידת הקבורה של חיל הרפואה הבריטי.

על פי ספר החללים, קבורים כאן 3029 חיילי חי"ר בריטים, חייל אחד מחיל האויר, אחות אחת – נזירה, 102 אוסטרלים, 20 ניו-זילנדים, 4 דרום אפריקאים, שני קצינים מהצבא ההודי, תשעה לוחמיWEST INDIAN REGIMENT שניים מגדוד העבודה המצרי, צרפתי אחד, איטלקי אחד, 4 גרמנים ואחד שלאומיותו לא ידועה. בנוסף קבורים 781 חיילים אלמונים.

המספר הגדול יחסית של המצבות המציינות את החיילים האלמונים הן עדות דוממת לאכזריות של שדה הקרב בעזה בו נקטלו כ-10.000 חיילים מתוך עשרת אלפים מכוחות הצבא הבריטי שהשתתפו בקרבות הנוראיים. כתוצאה מן ההפגזות הארטילריות העזות והפקודות להסתער ישירות על ביצרי האוייב, הם נפלו חמרים חמרים ונקרעו לגזרים עד שלא היה כלל מה לקבור. הנה כי כן, למרות שבית קברות זה הוא הגדול מבין כל בתי הקברות הצבאיים הבריטיים בארץ, ישנה כאן עובדה מעציבה: רב החללים בקרבות עזה כלל וכלל לא הובאו לקבורה. גם שיטות האיתור והזיהוי של החללים אז היו פרימיטיביים ביותר ואין שום מקום להשוואה בין התקפה ותשומת הלב הננקטות כיום ע"י הרבנות הצבאית של צה"ל ביחס למה שהיה מקובל אצל אומות העולם.

על המצבות של החיילים האלמונים שזכו לקבורה מופיעה הכתובת:

"SOLDIER OF THE GREAT WAR - KNOWN UNTO GOD"

(חייל של המלחמה הגדולה – ידוע רק לאל)

 

"תנצב"ה" – בלב עזה

 

את קברי החיילים היהודיים לא קשה לזהות. על כל מצבה של חייל יהודי חקוק מגן דוד ובמרכזו חקוקות האותיות העבריות "תנצב"ה". למרות שהחיילים היהודים נטמנו במפוזר בכל רחבי בית הקברות, בכ"ז קיימת בצד הדרום-מערבי של חלקת הקברים ממלחמת העולם הראשונה קבוצה של 4 מצבות עם מגן דוד ולידם עוד מצבה חלקה של חייל אלמוני ללא סימון של דת.

זו מצבה מעניינת מאד. שם החייל הרשום הואSOLOMAN . הוא נפל בעזה ב-25 לפברואר 1919 – הרבה אחרי שהקרבות באיזור הסתיימו, וארץ-ישראל כולה כבר היתה בשלטון בריטי. עיון בספר הנפטרים המצוי בידי הממונה על בית הקברות מגלה כי הוא יהודי שהשתייך לגדוד ה-39 של הקלעים המלכותיים – אחד הגדודים העבריים שלחמו במלחמת העולם הראשונה במסגרת הצבא הבריטי . הגדוד היה מורכב בעיקרו ממתנדבים מארה"ב וקנדה ואליהם הצטרפו מאות צעירים יהודים מארץ ישראל ששהו באותו זמן מחוץ לארץ.

מה הוא עשה בעזה בחורף 1919 כשהגדוד שלו היה עסוק אז בקרבות הגדולים באזור שילה ואח"כ בעבר הירדן המזרחי? – לקב"ה פתרונים.

בנוסף מפליאה העובדה שהבריטים לא חקקו את המגן דוד על מצבתו, למרות שטרחו לקבור אותו בשכנות לעוד 4 יהודים, מכאן שהיה להם מידע ברור על יהדותו, מעצם השתייכותו לגדוד הקלעים המלכותיים ה-39.

 

נפל ביום הצהרת בלפור

 

מרגשת ביותר היא מצבתו של החייל היהודי מלונדון שלמרות היותו כה צעיר כבר הספיק להינשא ויצא להילחם כנגד אויבי ארצו. הוא נפל ביום הצהרת בלפור – 2 בנובמבר 1917.

בספר החללים כתוב עליו כדלהלן:

רובאי מגזינר מוריס

הגדוד הלונדוני. נפל ב – 2.12.1917, בן 21

בעלה של רוזלין מ.

ניואינגטון לונדון. נולד בלונדון

בבית הקברות קבורים גם 255 חללי מלחמת העולם השניה. כאן קבורים מלבד החללים של הצבא הבריטי גם חיילים מצבא אנדרס הפולני, חיילים יוונים וכד'. היות ובאיזור הזה לא נתחוללו קרבות במלחמת העולם השנייה – הרי שרוב החללים נפטרו מתאונות או מחלות שונות. גם במלחמה זו מצויות מצבות של חיילים יהודים עם סמלי מגן-דוד כגון זו של סג"מ מרקס ממשפחת מרקס-את ספנסר באנגליה.

מעניינת מצבתו של החייל מרדכי ריבלין מירושלים עליה כתובת יחידה שעל מצבה בשפה העברית בזו הלשון: "בן חמוד'ק ונאמן. נולד, נלחם ונפל בארצו". הוא נפל בשנת 1943 ומשפחתו הירושלמית עמדה על כך כי ייכתב שנפל בארצו – חמש שנים לפני קום המדינה.

בסביבות בית הקברות הזה התנהלה פעולת התגמול הראשונה על רצועת עזה בחודש פברואר 1955. מצפון לבית הקברות עבר הכח של הצנחנים בדרכו להתקפה על מסילת הברזל בפעולת עזה.

 

בית הקברות בדיר-אל בלח

 

בית קברות זה מצוי בקרבה רבה אל הציר המרכזי של רצועת עזה, המשכו של כביש מס' 4, שקיבל בשנות השלטון הישראלי האחרונות את שם הקוד הצבאי "ציר טנצ'ר".

בכניסה לבית הקברות, בצד הפונה אל הכביש הראשי היו מוצבים, עד שנת 1986, שני עמודי אבן, עליהם היה חקוקה הכתובת: deir-el-balah war cemetery 1914-1919

(בית הקברות הצבאי דיר-אל-בלאח 1914-1914)

העמודים הללו נעקרו במסגרת "פעולות הפיתוח" של המקומיים בסביבות בית הקברות.

בניגוד לבית הקברות בעזה שם נטמנו בעיקר חללים שנפלו בקרב, כאן בדיר אל-בלאח נקברו חיילים שמתו כתוצאה ממחלות ותאונות באותם חודשים ארוכים בהם התייצב קו החזית על גדות נחל הבשור (ואדי עזה). בעקבות כך הוקמו מחנות צבא ענקיים הידועים כיום כמחנות הפליטים אל-בורייג', נוציירת ואל-מוראזי ("מחנות מרכז הרצועה"). במחנות אלו שכנו, במשך תקופה ארוכה, יחידות עם סד"כ גדול מאוד גם לאחר התרחקות החזית צפונה ואפילו גם לאחר תום מלחמת העולם הראשונה. תנאי ההיגיינה והסניטציה הגרועים גרמו להרבה מגיפות והחיילים שנפטרו כתוצאה מכך הובאו לקבורה בסמוך למחנות הצבא.

מסיבה זו מועטים מאוד החיילים האלמוניים בבית הקברות הזה בהשוואה לבית הקברות הצבאי הבריטי בעזה. החיילים שנקברו היו מוכרים וידועים ולא היתה כל בעיה בזיהויים.

גם כאן קבורים 9 יהודים שמצבותיהם פזורות על כל שטח בית הקברות. על מצבה אחת נחקקו האותיות תנצב"ה הפוכות, דבר המעיד על כי המצבות הוכנו והכתובות נחקקו ע"י מי שאינם בני ברית.

 

הסיפור המופלא של חיים חזן

 

בשוליים הצפוניים של בית הקברות נמצאה מצבה אפורה עליה רק חקוק השם H.Chazan . באורח מוזר לא נחקק עליה שום סימן או ציון לזיהוי דתו של החלל. בבדיקה שנערכה בספר החללים המצוי בידי השומר האחראי על בית הקברות נמצאו וצולמו הפרטים הבאים על אותו חייל:

חזן, טוראי, חיים, מספר אישי 4878

הגדוד ה-40 של הקלעים המלכותיים

10 ליוני 1919. גיל 36. בנם של מחלוף ושמחה חזן מרחוב המערביים, ירושלים. יליד מרוקו . חלקה C, קבר מס' 95.

עתה ברור, ללא צל של ספק, כי החלל הוא יהודי שעלה לארץ לפני מלחמת העולם הראשונה ממרוקו והתיישב ברחוב המערביים בירושלים. ייתכן כי הוא התגורר ברובע המוגרבים היהודי, בתוככי הרובע המוסלמי, שבעיר העתיקה, הידוע כיום כ"מעלה חלדיה", או מה שסביר יותר בשכונת מחנה ישראל שהיא שכונה שנבנתה ע"י יהודים מערביים.

חיים חזן ז"ל התגייס אל הגדוד ה-40 של הקלעים המלכותיים, שהוקם ב1918 בא"י בעקבות תנועת התנדבות גדולה של צעירים יהודים מהארץ. בחודש דצמבר 1918 הוחזר הגדוד הזה ממצרים לא"י. סביר להניח שבאותם ימים הגיע חיים חזן למחנות הצבא שבמרכז רצועת עזה. לאחר מחצית השנה נפטר.

משאוחדו עם גדוד זה הגדודים ה-38 וה-39 הוא נקרא ה"ראשון ליהודה" ועמד תחת פיקודו של אליעזר מרגולין. לכן , גם כאן מוזרה התייחסותם של הבריטים שלא טרחו לחקוק את המגן דוד על קברו.

(העבודה מבוססת על מחקרו של חוקר חבל עזה יששכר גולדרט ז"ל)

 

עבור לתוכן העמוד