מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

שמאות או רמאות? / חגי הוברמן
הגדל

לפני פחות מחודש, ב-20 במאי, קיבלה אחת ממשפחות עקורות גוש-קטיף מהשמאי שהכין את שומת הבית שהרסו לה, אחד השמאים העובדים במשרד השמאי הממשלתי, את הערכת השומה של ביתם. במסמך השומה, שכותרתו "אומדן עלויות-השקעות בית משפחת ..." נכתב כך: "להלן חישוב החזר עלויות השקעות לנכס שבנדון, בהתאם להנחיות השמאי הממשלתי הראשי במכתב מיום 11.9.2005, 25.9.2005 ומיום 7.2.2006, תחשיב זה מחליף את מכתבנו לנכס הנדון מיום נובמבר 2005, בו הובאה תוצאת תחשיב שנערך לפי ההנחיות הקודמות.

"חשבון העלויות מבוסס על אמצעי בדיקה שנערכה באגף שומת מקרקעין, ומסקנותיה הובאו במכתב השמאי הממשלתי הראשי מיום 7.2.2005. בדיקה זו העלתה שעלויות הבניה הממוצעות לבתי מגורים צמודי קרקע ביישובים הנמצאים באיזור הנגב המערבי בואכה אשדוד, ודומים באופיים לבתי המגורים ביישוב שלענייננו בגבולות 800 דולר למ"ר שטח עיקרי, בבית שגודלו עד 160 מ"ר עיקרי, ובערכים פוחתים בשטחים שמעבר לכך. ערך זה כולל מע"מ, ומגלם גם עלויות בניה של שטחים נילווים שגודלם כפי שנקבע במסמך הנ"ל, וכן פיתוח חצר ברמה סבירה.

"לעניין מרכיב הקרקע והפיתוח, הונחיתי כי יובא בתחשיב לפי סך 11,250 ₪..." וכו'.

קריאת השומה הקפיצה את משפטני הפורום המשפטי, המטפלים בכל הנושאים המשפטיים של עקורי גוש-קטיף. ראשית, מה פתאום "תחשיב זה מחליף את מכתבנו לנכס הנדון מיום נובמבר 2005, בו הובאה תוצאת תחשיב שנערך לפי ההנחיות הקודמות". למה בכלל היה צריך להחליף את השומה הקודמת? שנית, מה זה "הונחיתי"? "לפי הבנתי, שמאי שמגיע לנכס, רואה אותו, מתרשם ממנו ומעריך אותו לפי שיקול דעתו המקצועי איננו 'בובה על חוט'" כתב עו"ד יצחק מירון מפורום המשפטנים לשמאי הממשלתי יעקב אודיש ב-7 באפריל, עם העתקים למנכ"ל משרד המשפטים, ליונתן בשיא, למבקר המדינהועוד, "השמאות שלו איננה יכולה להיות מופעלת על ידי אחרים, כשם שרופא שבודק חולה איננו יכול לבטל את דעתו ולכתוב בחוות דעתו הרפואית דברים שהוכתבו לו על ידי רופא שכלל לא ראה את החולה ולא בדק אותו".

בפורום המשפטנים למען ארץ-ישראל היו מעוניינים מאד לקבל גם את השומה מנובמבר 2005, זו שהשומה הנוכחית החליפה אותה. במשרדי השמאי הממשלתי, כפי שיסופר בהמשך, שומרים על המסמכים הללו בסוד.

ועוד נתון הקפיץ אותם: "800 דולר למ"ר". הנתון הזה, כפי שיפורט בהמשך, נוגד את חוק פינוי-פיצוי ואת כל ההבטחות הקודמות.

היתה שם בשומה שורה נוספת: "ביקור בנכס נערך ע"י מר... בתאריך ... " השם המוזכר, הסתבר, לא היה השם של מי שחתם על השומה. מוזר. מה פתאום מישהו אחד עורך שומה ואחר חותם עליה? לא מן הנמנע, אומרים בפורום המשפטנים, שהסיבה לכך היא שהשמאי שביקר בנכס, סירב לחתום על השומה המוכתבת לו מלמעלה.

נביא דוגמא משומה נוספת, של משפחה אחרת: "בהתאם להנחיות מיום 7.2.2006, ועל פי הערה שנרשמה בתחשיבנו הקודמים (לנכסים אחרים ברצועת עזה) לעניין עלויות הבניה, נתבקשנו לשנות את עלות הבניה הבסיסית על מרכיביה, שוליות שטחי הבניה ומקדמי האדמה, תוך התאמת מצבו של המבנה להנחיות אלו על פי שיקול דעת". דומה שאין צורך בפרשנות מיוחדת למשפט "נתבקשנו לשנות את עלות הבניה הבסיסית" וגו'. השמאי קיבל הוראה לשנות את כל צורת חישוב שווי הבית, ביחס לתחשיבים קודמים, כדי להקטין את שווי המבנה".

ועוד שורה באותה שומה: "לנגד עינינו עמדו הנחיות השמאי הממשלתי הראשי, וכן טבלת ההתאמות שנערכה על ידו. על פי הנחיות אלו, עלות בניה צמודת קרקע באיזור בגבולות 800 דולר למטר". שוב, "הנחיות השמאי הממשלתי הראשי" – שיפורטו בהמשך – וה-800 דולר למטר.

ואלו רק שתי דוגמאות מתוך עשרות, שצברו עורכי הדין של פורום המשפטנים למען ארץ-ישראל. בשבוע הבא הם עתידים להגיש את ערעורם לשמאי הממשלתי ולמינהלת על השומות המשוכתבות.

 

יותר מ-9 חודשים עברו מאז הגירוש, ורק עתה נמסרו שומות הבתים למפונים. מאות שומות פרטניות, שהשמאי דורש תגובה עליהן מהעקורים בתוך... 21 יום. "אם לא תתקבל תגובה בכתב כאמור, או תודיע שאין ברצונך להגיב או להופיע בפני הוועדה, תדון הוועדה בתביעה" – נכתב בשומה.

בפורום המשפטי למען ארץ ישראל לא מהססים כיום להציג את המצב, תוך ניסוח זהיר כמקובל אצל מי שעוסקים בעניינים משפטיים: ישנו חשד כי במינהלת סל"ע דורשים מהשמאים שנשכרו לשם קבלת חוות דעת מקצועיות לחישוב זכאותם של המגורשים לפיצויים, לשנות את חוות הדעת המקוריות ולהקטין באופן ניכר את סכומי הפיצויים למגורשים. השמאי הממשלתי יודע שהבתים אינם, נטחנו עד דק, וערעורים של המגורשים יתקשו להתבסס על הוכחות בשטח. שמאים פרטיים ששכרו המתיישבים לא זכו להתייחסות במשרד השמאי הממשלתי. באחד המכתביםששלח עו"ד יצחק מירון לשמאי הממשלתי הראשי יעקב אודיש הוא מציין כי "באופן גורף, לא מקבלת המינהלת את חוות הדעת של השמאים החיצוניים שנשכרו על-ידי המגורשים, וזאת בניגוד לקבוע בחוק".

במכתב שנשלח למבקר המדינה דורש הפורום המשפטי בדיקה יסודית ומעמיקה על הדרך בה המינהלת מחשבת את הפיצויים.

 

 

אילו היו הדברים נעשים כתיקנם, היו כל השמאויות צריכות להסתיים עוד לפני חורבן גוש-קטיף. מלכתחילה אכן נקבע כי עד ה-7 ביולי, כחודש לפני העקירה, יוכל כל תושב להגיש שומה פרטנית, של אחד השמאים הקשורים לשמאי הממשלתי. אז, כשהבתים עדיין עמדו על תילם, יכול היה השמאי לבדוק אם השמאויות נכונות, ולאפשר לתושב לערער על ההערכת השמאי, אם חשב שעשקו אותו. 40 שמאים ששכר השמאי הממשלתי עמדו לרשות התושבים.

עוד לפני גירוש התושבים, כשפנה עו"ד יצחק מירון, בשם פורום המשפטנים בראשותו של נחי אייל, למינהלת העקירה, הובטח להם במפורש שאיש לא מתערב בשיקול הדעת השמאי, ולא יעשה כל נסיון להקטין את השמאויות במתכוון.

בח' תשרי השנה, 11 באוקטובר 2005, חודשיים אחרי גירוש תושבי גוש-קטיף וחורבן הבתים, פירסם השמאי הממשלתי קובץ "עקרונות הפיצוי לבתי מגורים שפונו מרצועת עזה וצפון השומרון". גם הנחיות אלו, אומרים בפורום המשפטנים, נועדו "לאותת" לשמאים שעליהם להגיע לערכים נמוכים.

כשהעלו נציגי המתיישבים את חששם באותם ימים, כי השמאויות שתוצאנה תהיינה מגמתיות ותנסנה להיות קרובות ככל האפשר למחירים הנמוכים שנקבעו בחוק, הבטיחו להם נציגי הממשלה

כי השמאויות תיעשנה בצורה הוגנת ותוך שיקוף הערכים האמיתיים.

בסוף שנת 2005 סיימו השמאים את עבודתם (למעט מספר יישובים בהם בוצעה השמאות אחרי שהחלה עקירת התושבים מבתיהם).זמן קצר לאחר מכן נמסרו השמאויות למרכז את נושא השמאויות מטעם מינהלת העקירה בראשות יונתן בשיא. במינהלת עיינו בשומות, ו"הזדעזעו": התברר ששווי הבתים, על פי ההערכות המקצועיות והאובייקטיביות של השמאים, היה גבוה לאין ערוך מכפי שסברו תחילה. זאת למרות ההנחיות שנועדו לחסוך את כספי המדינה על גב העקורים.

 

במשרד השמאי הממשלתי לא איבדו זמן. בתחילת חודש פברואר הוא הורה לעצור את כל השמאויות עד לבחינה מחודשת. חששם של המתיישבים, כי השמאויות של השמאי הממשלתי לא תהיינה אובייקטיביות, וכי הוא יתנהג כצד אינטרסנטי שכל תפקידו הוא לדאוג שהתשלום יהיה נמוך ככל האפשר, התאמת. בט' שבט, 7 בפברואר, פירסם השמאי הממשלתי קובץ תקנות חדש, "הבהרות – עקרונות הפיצוי לבתי מגורים (שומה פרטנית)". התירוץ: "חוסר בהירות" בתקנות הקודמות. כך הוא כותב בהקדמה: "בעקבות בחינת ה'שומות הפרטניות' הראשונות שבוצעו ע"י שמאי המאגר (מינהלת סלע) ושמאי אגף שמת מקרקעין, התעורר הצורך במתן הבהרות להנחיות שניתנו, בשל אי בהירויות שנתגלו בנוהל הקיים". ה"איבהירויות", הסתבר, התכוונו לכך שלשמאים לא היה ברור שעליהן להכין שומות נמוכות, ולא על פי הערך האמיתי של הבתים. ההנחיות החדשות, להן נילוותה טבלה מפורטת של עלויות קבועות, הפקיעו מהשמאים את שיקול דעתם המקצועי.

 

כך למשל נקבע בעקרונות כי "לא תינתן תוספת לבניה ברצועת עזה ע"פ חוברת דקל". 'חוברת דקל' היא המחירון המקובל מזה שנים כבסיס לכל הערכת זכאות, מעין מקבילה של שמאות הרכב של לוי יצחק. במחירון "דקל" נקבע תוספת של 10 אחוזים לבניה ברצועת עזה. (המחירון קובע תוספות עליות לאזורים שונים במדינה, על פי התנאים המיוחדים של כל איזור ואיזור). השמאי הממשלתי ביטל שרירותית את התוספת הזאת. צריך לחסוך כסף, לא?

סטנדרט הבניה, נקבע בעקרונות החדשים, הוא 800 מ"ר למגורים צמוד קרקע, כולל מע"מ. הסכום הזה מנוגד לחוק פינוי-פיצוי שבו נקבע: "סכום הפיצוי בשל בית מגורים שישולם לזכאי כאמור בסעיף 35 לחוק זה, יחושב לפי שטח הבית בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), על בסיס הסכום הנקוב למ"ר לאותו סוג של בית מגורים (בסעיף זה – הסכום למ"ר), כמפורט להלן:

(1) בבית מגורים שנבנה בבניה טרומית-מתועשת על ידי משרד הבינוי והשיכון או על ידי חברת בניה – 3,150 שקלים חדשים למ"ר;

(2) בבית מגורים אחר שנבנה על ידי משרד הבינוי והשיכון או על ידי חברת בניה – 3,825 שקלים חדשים למ"ר;

(3) בבית מגורים שנבנה בבניה עצמית על ידי בעל זכות בבית המגורים או על ידי מי מטעמו – 4,500 שקלים חדשים למ"ר;

בבית מגורים שנבנה בבניה מעורבת, באופן שהבניה בו משתייכת ליותר מאחד הסיווגים מבין אלה המפורטים בפסקאות (1) עד (3) והסיווג הגבוה יותר עולה על 50 אחוזים מכלל שטח הבית – ייחשב בית המגורים כולו כאילו נבנה בבניה המשתייכת לסיווג הגבוה יותר".

עוד לפני הגירוש, בזמן הדיונים בכנסת, טענו נציגי משרד המשפטים כי הסכום שנקבע בחוק, אלף דולר למ"ר, 4500 ₪, משקף את הערך הריאלי הממוצע של המבנים, והדברים מתאימים למחירון "דקל". ההנחיות החדשות לא זו בלבד שאינן תואמות את מחירון "דקל", אלא שהן יוצרות מצב שבו העלות הונמכה שרירותית מאלף דולר למ"ר עבור בניה עצמית, ל-800 דולר למ"ר. למה? לשמאי פתרונים. צריך לחסוך כסף, לא?

ועוד שורה בעייתית: "שטח דירת מגורים כמודל: השווי לפי שטח דירת מגורים ברוטו, כולל שטחים כמפורט: מרפסת פתוחה, מרפסת מקורה, מחסן, משטחים מרוצפים בחצר" וכד'. פרשנות: עד להנחיות המתוקנות נקבע ערך הבית בפני עצמו, ובנוסף העריך השמאי תוספות כמו מרפסות, מחסן, חניה, חצר, פרגולה וכו'. על פי ההנחיות החדשות הבית כולל מראש את כל המרכיבים הללו. לא תהיה תוספת תשלום על כל אחד מהם.

נביא לדוגמא את סעיף "מרפסת פתוחה". באיזה בית אין מרפסת? על פי ההנחיות המתוקנות של אודיש, 12 מטרים ראשונים של המרפסת כלולים במחיר של הבית. עליהן אין פיצוי מיוחד. על פי מחירון "דקל", יש לחשב את תוספת המרפסת מהמטר הראשון. הנחיות אודיש קובעות כי מקדם ההתאמה של מרפסת פתוחה היא 0.25, כלומר: רבע מעלות מטר מרובע של הבית, כלומר 200 דולר (רבע מ-800 דולר), שהם 900 ₪ כולל מע"מ. במחירון דקל הבסיס למרפסת, לא כולל מע"מ, הוא 1600 שקלים. הוסף לכך מע"מ, והעלות היא 1872 שקלים. הוסף לכך תוספת של 10 אחוזים של חבל עזה, והגעת ל-2059 שקלים למ"ר של מרפסת, 458 דולר, יותר מכפול מכפי שהשמאי הממשלתי קבע בתקנות הדרקוניות שלו. וזאת ללא הוצאות נילוות של פיתוח וכו'. אפילו אם נוריד את עשרת האחוזים של "תוספת עזה" עלות מרפסת למטר מרובע היא 415 דולר. השמאי הממשלתי, נזכיר שוב, מציע 200 דלר בלבד. כמעט בכל בית בגוש קטיף, כמו בכל בית צמוד קרקע במדינה, היתה מרפסת צמודה, גדולה יותר או פחות. אפשר לנחש כמה מאות אלפי דולרים חסכה המדינה בתקנות העושקות הללו רק בסעיף הזה של "מרפסת פתוחה".

אם כן היתה השיטה: קודם נקבעה המטרה – הוזלת השמאויות - ואחריה התאימו את החישובים על מנת לעמוד במטרות הכלכליות שנקבעו.

 

השמאויות הללו, כאמור, נמסרו למתיישבים ולנציגי הפורום המשפטי לפני פחות מחודש, 9 חודשים אחרי הגירוש. "מדובר בהפרה בוטה של החוק ליישום תכנית ההתנתקות עצמו" – אומר עו"ד יצחק מירון – "בהתאם לחוק חייבות ועדות הזכאות לפרסם את החלטתן תוך חודשיים מהיום שבו הומצאו להן כל הראיות הדרושות למתן החלטה. השיטה לפיה לא מוצאות שמאויות מונעת מהוועדה לקיים את החוק, וגורמת לסחבת חמורה בתיקיהם של מפוני גוש קטיף". סעיף 16 ( ב )לחוק ליישום תכנית ההתנתקות התשס"ה - 2005 אכן מחייב את ועדת הזכאות לתת החלטה תוך 60 ימים מיום שהומצאו לה הראיות. בזמן הדיונים על החוק הסבירו נציגי הפרקליטות לכנסת כי 60 הימים נחוצים אך ורק בגלל החשש שהעקורים לאישתפו פעולה ועקב כך הטיפול יימשך.

יותר מכך: התובעים לא קיבלו אפילו את מלוא הסכום המגיע להם בהתאם לחוק, תוך התעלמות מהשומה הפרטנית. במרבית התביעות בהן נתבקשה שומה פרטנית, קיבלו התובעים עד אותו שלב עבור הבית מקדמה בסך של 289,000 ₪ בלבד.

במכתב ששלח לשמאי הממשלתי ב-20 בפברואר כתב עו"ד מירון: "לא יעלה על הדעת, שלאחר חלוף למעלה מחצי שנה (!)ממועד העקירה, העקורים עדין לא קיבלו את מרביתם הגדול של הפיצויים המגיעים להם. הדבר חמור במיוחד נוכח הספק אם הסכומים המגיעים נושאים ריבית עפ"י החוק. לאור האמור, נבקש לקבל לאלתר עדכון אודות העובדות המלאות הבאות: כל השומות וההנחיות בכתב או בעל-פה שניתנו בקשר לשומות. הסיבות לעיכובהדיון ומתן ההחלטות בתיקים בהן הוצאו שמאויות. הסיבות לעיכוב במסירת ובהוצאת שמאויות נוספות".

העתק מהמכתב הועבר ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה.

השמאי הממשלתי יעקב אודיש, שנראה כמי שנתפס בקלקלתו, שיגר מכתב תשובה לעו"ד מירון בראש חודש אדר, 1 במרץ, ובו ניסיון לתרץ את העיכובים: "עם קבלת השומות הפרטניות הראשונות שנערכו על ידי שמאים מטעם השמאי הממשלתי, התברר כי ההנחיות שהופצו על ידינו בניסיון לא הובנו כהלכה, וכי כתוצאה מכך נוצרו פערים לא הגיוניים בין השומות השונות, וכי קיימת אי אחידות ביניהן. בנוסף בחינת השומות הראשונות אף העלתה, כי חלק מהשומות בצעו שלא בהתאם לאותן הוראות חוק יישום תוכנית ההתנתקות, אשר רלוואנטיות גם לעריכת שומה פרטנית. לאור זאת הוחלט להוציא הבהרה והשלמה להנחיות, ולהורות על הקפאה בעריכת השומות והעברתן לתובעים עד להוצאת הנחיות משלימות כאמור... אדגיש, כי ההנחיות המשלימות מבוססות על שיקולים מקצועיים גרידא וכי מטרתן היא, כאמור, למנוע טעויות מקצועיות, חוסר אחידות וחוסר עקביות בין השומות השונות".

 

כשקראו בפורום המשפטנים את מכתבו של אודיש ואת ההנחיות ה"מתוקנות", הבינו הכל: למרות ההנחיות הראשונות, היו שמאים שעדיין הוציאו שומות "גבוהות מדי" לטעמה של הממשלה אותן הגדיר אודיש במכתבו כ"פערים לא הגיוניים". את ה"פערים" הללו בחר השמאי לתקן באמצעות שינוי התקנות שיביאו לשינוי השומות. השינויים כצפוי היו בדרך כלל "לחומרא". קרי, הפחתת ערך הרכוש של התושבים. מרגע זה קשה היה לתת אמון בשומות שהפכו ל"שומות מטעם", שלא על פי שיקול דעת חופשי ומקצועי.

הקריטריונים שנקבעו לשמאים גרמו לכך, שהשמאויות הפסיקו להיות שמאויות פרטניות, והפכו לתכתיב שרירותי שאין לו שם קשר לערך האמיתי של המבנים. "מדובר בשימת השמאים ללעג ולקלס" – כתב עו"ד מירון לשמאי אודיש – "למעשה, ההנחיות שנתת מרוקנות מתוכן את מוסד השמאות הפרטנית". שמאים איתם התייעצו חברי פורום המשפטים טענו כי ההנחיות החדשות אינן משקפות את המחירים הריאלים וברור שהן לא משקפות את עלות הבניה האמיתית.

העובדה שהתושבים הסכימו להמתין זמן רב כל כך לשמאויות היתה, כנראה, בעוכרם. התושבים מרגישים כמי שהולכו שולל. לתושבים נראה, שבמועד קרוב יותר לעקירה היתה הממשלה מכבדת את התחייבויותיה ומאפשרת לשמאים להוציא שמאויות פרטניות אמיתיות. במקרה הזה, הסבלנות של התושבים נוצלה לבסוף על מנת ליצור שמאויות מגמתיות ונמוכות שפוגעות קשה בתושבים.

"אם האמנתם בנתונים שבדף ההנחיות האחרון" - כותב עו"ד מירון בהתייחסו לטבלת המחירים שפירסם השמאי הממשלתי בהנחיות המתוקנות – "לא היתה כל סיבה שלא להוציא אותו לפני כשלושת רבעי השנה. אילו יצאו הנחיות אלו באותו זמן, היינו פונים ישירות לבית המשפט העליון ומצביעים על העובדה שהמדינה לא מתייחסת ברצינות לסוגיית השמאויות הפרטניות ועל כך שאי אפשר לקבל את עמדתו של השמאי הממשלתי כעמדה מכריעה. "באותו זמן הבטחתם פעמים רבות, שהשומות תהיינה אמיתיות וכי הן תוצאנה באופן חופשי וללא כל לחצים על השמאים".

על פי מידע שהגיע לפורום המשפטנים, פעל השמאי הממשלתי לא רק להוציא שמאויות חדשות נוחות יותר, אלא גם לתקן שמאויות שכבר הוצאו על ידי השמאים שונים, כדי שהשמאויות לא ישקפו את הערך האמיתי של הפיצוי המגיע לאנשים.

מכתבו של עו"ד יצחק מירון לשמאי הממשלתי יעקב אודיש בח' ניסן השנה, 6.4, מסכם את נוהל הרמאות של השמאי הממשלתי: "השמאויות שבהן מדובר הוצאו לפני חודשים ארוכים והבתים שבגינם הוצאו השמאויות, כמו גם החצרות והגינות ושאר הגורמים הרלבנטים אינם קיימים עוד. "ההנחיות שהוצאת הן, עם כל הכבוד, שרירותיות וגם בלתי סבירות. הן נעשו בעליל על מנת להפחית את הסכומים שהמדינה חייבת בהם.

"על פי הבנתי, מדינת ישראל איננה ה"יריב" של התושבים והיא מחוייבת כלפיהם בהגינות מרבית. לדעתי, בנסיבות העניין, בכל מקרה של ספק, על המדינה לפעול לפנים משורת הדין לטובת התושבים. בוודאי שלא לפעול לרעתם. "לא כך פעלתם. הרושם המתקבל הוא, כי השמאי הממשלתי נהג, במקרה זה, כמו סוחר ממולח המנסה, לצרכי ויכוח והתמקחות להציג עמדה קיצונית כדי להתפשר או כדי להשפיע על מי שיצטרך להכריע בעניין. "העובדה שהנחיות השמאי הממשלתי הוצאו באיחור רב כל כך ולאחר שהסתבר למדינה כי חוות הדעת של השמאים שהיא מינתה וסמכה עליהם אינן לרוחה, מצביעה על חוסר תום הלב שבהתנהגות המדינה.

"בנסיבות העניין, הרי לפי דעת הח"מ, שמאי שישכתב את חוות דעתו ויפעל לפי תכתיבים שינתנו לו עושה שקר בנפשו. הוא פועל בניגוד לחובתו האתית והמוסרית. שמאי כזה, לפי עניות דעתי, אמור להתחייב בגין כל נזק שיגרום על ידי מעשיו ומחדליו.

"לצערי הרב, החלטת שלא להעביר את תוכן מכתבי לשמאים. מבלי להיכנס לשאלה האם תפקידו של השמאי הממשלתי הוא להפיץ את המכתב או לא, נדמה לי שתפקידו של השמאי הממשלתי הוא לפחות להזהיר את האנשים אותם הוא מעסיק מפני תקלה שעלולה להיגרם להם כתוצאה מהנחיותיו". חוסר האמון הביא את עו"ד מירון לדרוש מהשמאי הממשלתי לתת הוראה ברורה לכל השמאים, ובראשם אנשי השמאי הממשלתי, לשמור את כל ניירות העבודה של השמאויות ובמיוחד את הטיוטות השונות והגלגולים השונים של השמאויות, כדישבחקירת כל השמאים ניתן יהיה לבדוק אילו שינויים נערכו בשמאויות שלהם ומהו הכיוון הכללי של התיקונים השונים שנעשו.

המתיישבים, באמצעות עו"ד מירון, דרשו מהשמאי הממשלתי לבטל לאלתר את ההנחיות החדשות, לחשוף את השומות האמיתיות שהוצאו על ידי השמאים שנלקחו מטעם המינהלת, ולהעביר אותם לידי באי כח התושבים ולידי ועדות הזכאות.

 

כך עוקפים בג"ץ

 

כשנחקק לראשונה חוק פינוי-פיצוי, לא היה בו מקום לשמאות כלל. המחוקק קבע בהתחלה שכל המתיישבים, עשיר כעני, בעל ארמון כבעל בית מט ליפול, יקבלו אותו פיצוי.

בעקבות לחצים על הכנסת נקבע בחוק כי מתיישב שייקח שמאי פרטי שלא דרך השמאי הממשלתי, והשמאי הפרטי יעריך את הבית פחות מאשר מציע החוק, יאבד את זכותו על פי החוק. היה בכך אמצעי לחץ על המתיישבים לאמור: תחשבו טוב טוב אם אתם רוצים לקחת שמאי פרטי, כי אתם עלולים לאבד את הכל.

זה היה הסעיף היחיד בחוק פיצוי-פינוי שבג"ץ התערב בו בבוטות לטובת המתיישבים, בקובעו כי זכותו של כל אדם לקחת שמאי פרטי להעריך את ביתו, ואסור שהדבר יגרום לו להפסיד את המגיע לו על פי החוק. כלומר: אם יתברר שהפיצוי על פי חוק גבוה מהסכום שקבע לו השמאי, יקבל את הסכום המגיע לו על פי חוק. אם יתברר שהשמאי העריך את הבית כיותר מהמגיע בחוק, יילכו על פי השמאות.

בעקבות התיקון לקחו לא מעט מהמתיישבים שמאים פרטיים, ושילמו להם אלפי שקלים – 5000 ₪ לשמאי על בית ממוצע. התקנות החדשות של השמאי הממשלתי, המתוארות בכתבה, קובעות בעצם שלשמאות הזו אין כל ערך. יש קריטריונים שקבע השמאי הממשלתי ורק הם קובעים. מתיישב שלקח שמאי באופן פרטי זרק בעצם את כספו לפח האשפה.

עבור לתוכן העמוד