מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

אל ערבות לכיש
הגדל

מעולם לא היה איזור לכיש כה הומה תנועה, כמו בשבועות האחרונים של שנת תשס"ה. שטחי שקף ואמציה, שני יישובים מבודדים על גבול הקו-הירוק מדרום לבית-גוברין, לא ראו כבר הרבה שנים כל-כך הרבה אנשים וכלי רכב משוטטים בקירבתם. שיירות של כלי רכב נוסעות על האספלט הטרי לאורך גדר ההפרדה התוחמת את מערב הר-חברון, מהצד המערבי של הגדר. האיזור שהיה בעבר מעין "המערב הפרוע", שטח הפקר פרוץ בין הר-חברון והנגב, זכה לפתע לראות עשרות אנשים, חובשי כיפות וגלויי ראש, מזוקנים וגלוחי לחיים, יורדים מכלי הרכב, פורסים מפות, מתבוננים סביב, מנסים למקם את עצמם, ומאזינים להסברים של הגורמים השונים.

כי האיזור הזה הוא אחד משתי החלופות העיקריות, המוצעות להקמת גוש-קטיף החדש. לכיש או אופקים? זו השאלה המטרידה בימים האחרונים את רוב עקורי גוש-קטיף, אלו שלא הלכו לניצן, ואשר מעוניינים לשקם מחדש את קהילותיהם ביישובים חדשים.

זה לא יקרה בשנה הקרובה. אולי גם לא בשנתיים הקרובות. אבל ההחלטה תיפול מן הסתם בימים הקרובים. ממתינים להחלטה הזאת ממשלת ישראל ובעיקר מנכ"ל משרד ראש-הממשלה אילן כהן, ממתינים כל גופי התיכנון של מדינת ישראל, ממתינה להחלטה החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, שהכינה מצידה תיק מסודר ובו פירוט שתי החלופות העיקריות. שתי החלופות מקובלות על שמאי אסיף, יו"ר המועצה העליונה לתיכנון ובניה. (על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, כל החלטת ממשלה על הקמת ישוב חדש מחייבת אישור מוקדם של המועצה העליונה לתכנון ובניה. שיא האבסורד: הממשלה כפופה בהחלטותיה בנושא ההתיישבות לאיזשהו פקיד שהיא מינתה).

ההתלבטות קשה, דווקא משום שמדובר באיזורים כל כך שונים זה מזה. ניתן לחלק אותה, באופן סכמטי, לקהילתיים מול החקלאיים. אלו שנעקרו מהתיישבות קהילתית, מושכים מזרחה, לכיוון לכיש. אלו המעוניינים לחזור לתחום החקלאי, של יישובם או של עיסוקם, לוחצים ללכת מערבה, אל השטחים שבמשולש אופקים-אורים-צאלים.

הנופים שונים. איזור לכיש הררי באופיו. איזור הנגב כמו הנגב, מדברי ברובו. גם צבעי השטח שונים. בלכיש הכל ירוק, ולכן גם קוסם יותר מאשר המדבר. מדרונות ההרים ירוקים. הצמחיה ירוקה, עצי החורש ירוקים. שטחי אורים-אופקים צהובים, צהוב חולות דומים לאלו שהשאירו בחבל עזה, רק פחות זהובים בגוונם.

אבל פעם כל צפון הנגב היה צהוב, והיום גם הוא, ברובו, ירוק.

אם להתרשם מהלוך הרוחות בקרב עקורי גוש-קטיף, החלופה של לכיש קוסמת להם יותר. גם במועצת יש"ע דוחפים אותם להחליט על התיישבות באיזור לכיש, כדי ליצור את רצף ההתיישבות בין יישובי הר-חברון לנגב. נכון שיש גדר באמצע, אבל גם כביש שקף-נגוהות קיים והוא יוצר את החיבור הנדרש. חוץ מזה, את הגדר הרי יורידו פעם, לא?

יישובים פורחים לאורך קו התפר

 אם תתממש תוכנית ההתיישבות של איזור לכיש, שבחטיבה להתיישבות קוראים לה "חלופת צקלג" אבל בממשלה מכנים אותה בשם מתאים יותר גיאוגרפית "עוטף הר-חברון", נזכה בתוך כמה שנים לראות לאורך קו התפר שרשרת יישובים קהילתיים פורחים. בישיבת "ועדת השרים לענייני התנתקות" שהתכנסה בד' חשון, 6.11, אמר מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן כי "אנו מעוניינים ליצור רצף של יישובים שיחוברו באמצעות כביש. ראש מינהל התכנון במשרד הפנים קיבל הנחייה להסתכל על מתחם זה באופן מערכתי במטרה לבנות תוכנית כוללת". בסקירת השטח מדרום לצפון, מתוכנן ליד היישוב כרמים, הקיים, יישוב חדש בשם כרמית, ובו יוקמו 2500 יחידות. לכרמית יש תב"ע (תוכנית בנין עיר) מאושרת. אפשר להתחיל מיד בבניה. מינהל התיכנון של מדינת ישראל תומך בהקמת היישוב הזה. עוד צפונה, מצפון למשולש סנסנה להב ואשכולות קיים היישוב שומריה, יישוב המונה 15 משפחות עם תוכנית הרחבה מאושרת למאה יחידות דיור. צפונה, קרוב מאד לגדר ההפרדה, נמצא אחד היישובים המרכזיים המיועדים לעקורי גוש-קטיף: מרשם. עיברות של "בית מירסים" הסמוכה. תזכרו את השם הזה. במקום החלו עבודות להקמת היאחזות נח"ל בשם זה. הנוף מהשטח, בגובה 480 מטרים מעל פני הים, מרהיב: היישוב שקף מצפון. מההרים במזרח ניבטים נגוהות ושכונת הקראוונים שלו, נגוהות מערב. מעבר לגדר הכפר הערבי בית עווא. מערבה קיימת תצפית לכיוון קרית גת ועד אשדוד. כאן, על הגבעות המערביות, מתוכנן היישוב ובו 400 מגרשים של חצי דונם. בשבועות האחרונים סיירו במקום תושבים מנוה-דקלים ומשאר היישובים שנעקרו מחבל עזה, והאזינו להסברים על המקום: יש החלטת ממשלה ישנה על הקמת היישוב. הוא אמנם נמצא בתחילת תכנון, אבל אם יחליטו התושבים לבוא לכאן, הליך התכנונים והאישורים ייכנס לפעילות מואצת, ולו רק כדי שממשלת שרון תנסה להוכיח עד כמה היא פועלת למען המגורשים. החלטות ממשלה התקבלו גם על הקמת היישובים הצפוניים יותר, מגד, חרוב ואגוז. חרוב נמצא בהליכי תכנון מתקדמים מאד. המתיישבים ביקרו בשטח המיועד להקמת חרוב, צפו בגבעה יפהפיה שעליה  עץ חרוב. כאן מתוכננים 300 מגרשים, כל אחד בן חצי דונם. על גבעה מזרחית מתוכננים עוד 300 מגרשים. קולות התלהבות והסכמה בקעו מהם.

כל היתרונות

בחוברת שהכין חבל הדרום בחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית (התאריך על החוברת הוא סמלי ביותר: 11 בספטמבר), מפורטים היתרונות והחסרונות של כל איזור. החשיבות העיקרית של איזור זה היא חיזוק ההתיישבות בנגב. בחוברת אין פירוט אבל כל מי שמכיר את המציאות בנגב יודע שהבדואים, שהגיעו כבר ללקיה ולשוקת, אמנם עדיין לא הגיעו לכאן, אבל העובדה שחבל ארץ עצום, של עשרות קילומטרים מרובעים, מכיל רק שני יישובים, יוצרת חשש לאובדן השטח, הגם שהוא בתחומי מדינת ישראל הריבונית. דומה שמדינת ישראל "שכחה" בשטח את שני היישובים הללו. אמציה, ישוב בן 50 שנה, מונה 30 משפחות בלבד. שקף הוקם לפני 25 שנה, ובו 40 משפחות. 70 משפחות בכל המרחב העצום שממזרח לקרית-גת. יתרון נוסף: "קיום תנאים מתאימים לשמירה על מסגרות עצמאיות של הקהילות השונות". זה אחד הנתונים החשובים ביותר עבור מתיישבי חבל-עזה: איך כל יישוב שומר על הקהילה שלו. נכון שהאיזור הזה, בניגוד לאיזור אופקים, הוא פחות חקלאי, אבל בחטיבה להתיישבות מדגישים כי גם כאן יש אפשרות לפיתוח ענפי חקלאות מתאימים לאיזור. כאן החקלאות היא בעיקר של כרמים, כרמי מאכל, ומטעים. לשקף יש עשרות דונמים של חממות. מי שירצה לעסוק בחקלאות, ימצא את האפשרות הזו גם כאן. חיסרון: ההשקיה מתבצעת רק במים שפירים. יתרון נוסף: הגישה למרכז הארץ נוחה יותר מאיזור זה, בגלל קירבתו לתוואי המתוכנן של כביש 6 שקצהו הדרומי יהיה בין קרית גת לצומת לכיש, לכביש האורך המתוכנן כביש 40  ולרכבת ישראל, האמורה להגיע עד לאיזור קרית-גת. בתיכנון גם רשת כבישים שתשתלב ביישובים המתוכננים. כביש משוקת להבים לשומריה (כביש 358)סלול בחלקו, ומתוכנן להימשך עד למרשם ומשם לשקף ולחרוב. התוכנית כבר בהפקדה. כביש אחר שיתפצל ממנו יגיע עד בית-גוברין. עוד יתרונות, מתוך החוברת שהכינה החטיבה להתיישבות: "אפשרות לפיתוח נרחב של ענף תיירות הפנים באיזור; תנאים לפיתוח מערכות חינוך מתאימות לאוכלוסיית המתיישבים; קרבה סבירה לאיזור בית-שמש; פוטנציאל לגידול וצמיחה של היישובים באיזור ההתיישבות לפי 'מידת המתיישבים'". יש גם כמה חסרונות, כפי שמפורט בחוברת של החטיבה להתיישבות: "הזמן הדרוש לקבלת אישורים סטוטוריים להקמת היישובים; צורך להשלמת תשתיות באיזור בכל הרמות; כנ"ל אזורי תעסוקה ושירותים ראשיים ציבוריים". מי שעלול לנסות ולשים מקלות בגלגלים הם 'הירוקים'. חלק מהשטח מוגדר כאיזור ביוספירה, איזור לשימור טבעי ממזרח להרי יהודה, כדי לשמור על זנים של צמחיה ובעלי חיים מיוחדים לאיזור זה. לכן תכנונית יש כאן מעגלים שאסור לבנות בתוכם.

 שרשרת יישובים לאורך הבשור

 החלופה החקלאית נמצאת באיזור אורים-צאלים. התוכניות כאן די מעורפלות. עדיין לא ברור כמה יישובים יוקמו. מינהל התיכנון שואף לצמצם את מספר היישובים, כמובן על פי דרישת המשפחות. ישנה הצעה נוספת להקמת שרשרת יישובים לאורך הבשור, עם נוף יפה יותר. אלא שה'ירוקים' מתנגדים. על פי התוכנית ייסלל ציר מרכזי של יישובים, שיחבר את היישובים החדשים לאופקים, ולכיוון באר-שבע. באיזור זה ישנם שטחים בחכירה זמנית של תושבי הנגב, שטחים די גדולים עליהם ניתן לפתח חקלאות, חקלאות אינטנסיבית ולא אינטנסיבית. בניגוד לאיזור לכיש, דווקא כאן, בלב הנגב, יהיה קל יותר לחקלאים בנושא מכסות המים. מכסות מים אמנם אין, אבל יש תשתיות של שפד"ן (שפכי דן), תשתיות אחרונת של מים שפירים, ותשתיות של מט"ש (מכון טיהור שפכים) באר-שבע. מבחינה חקלאית כאן גם קרקע וגם מים. המקום קרוב לשטחי מח"ע (משקי חבל עזה), 24 אלף דונם של יישובי חבל-עזה לשעבר שנותרו בידיהם. למושבי הנגב יש 6000 של מינהל מקרקעי ישראל מוחכרים למושבי הנגב, ועוד אלף דונם של נצר-ים, שטחים של נצרים שהיו באיוור זה. גם השטחים של עצמונה קרובים. יתרונות נוספים: חיבור בין המועצות לאיזור חלוצית (המכונים "החלוציות"), המושבים יתד (בהם יושבים כבר תושבים מעצמונה), ויבול, לשם עתידים לעבור תושבים מנצרים. בחטיבה להתיישבות תוכנן כביש שיתחבר לכביש באר שבע. כביש כזה יעזור גם ליישובי חבל שלום, וגם יחבר את החלוציות עם גוש דתי נוסף, ומחבר את כולם מבחינת תעסוקה. הרי לא כולם חקלאים, ולמי שאינו חקלאי תהיה גישה נוחה לכביש באר-שבע-אשקלון, ולבאר-שבע. על פי התוכנית, המערכת של התחבורה כאן תתפתח. תהיה רכבת לשדרות, ותהיה תחבורה. גם מבחינת תעסוקה האפשרויות להגיע למרכז נוחות מאד. המקום, לפי אותה חוברת של החטיבה להתיישבות, נמצא 6 ק"מ מאופקים, כ-20 ק"מ מבאר-שבע, 20 ק"מ מנתיבות, ו-40 ק"מ מאשקלון. גם איזור התעשיה באופקים קרוב מאד. אלו היתרונות המרכזיים: מים, קרקע, שטחים פנויים, חיבור לגוש החלוציות, ואפשרות למקומות תעסוקה לא רעים. יש כאן גם אפשרויות רבות לפיתוח תיירות. והחסרונות? קודם כל, חסרונות אופייניים לנגב: חום רב, סופות חול. בחוברת של החטיבה להתיישבות ישנה רשימה ארוכה של חסרונות, בעיקר מבחינת הממשלה: מספר גדול של יישובים חדשים (במועצה העליונה לתכנון ובניה לא מתלהבים כיום מהקמת הרבה יישובים _ ח.ה.); שטחים פתוחים _ התנגדות מוסדות התכנון לפגיעה בהם; התפרסות רחבה; השקעות ממשלתיות בפיתוח כבישים חשובים; צורך מיידי בתוספת מקורות תעסוקה; טווח ארוך לפיתוח; התנגדות של צה"ל (חלק מהצירים גובלים בשטחי אש); התנגדות של הירוקים ליד שמורת הבשור. כשקוראים את החסרונות הללו, לא קשה להבין למה המתיישבים מעדיפים את החלופה המזרחית. בנוסף לכל השיקולים, הם גם רוצים להגיע הביתה, לבית הקבע, כמה שיותר מהר. וכאן החיסרון העיקרי הוא, שבעוד באיזור לכיש על חלק מהיישובים יש כבר החלטות ממשלה, באופקים עוד אין החלטות כאלו. כעת כולם מחכים לתשובות של המתיישבים. בחטיבה להתיישבות, שם מעדיפים את החלופה הזו, אומרים כי נכון שאין אישור סטטוטורי לאיזור אופקים, אבל אם רוצים, יעשו זאת מהר. וכאן הביצוע יכול להיות מהר, בזכות השטח המישורי. "אבל הכל תלוי כמובן במספר המתיישבים שירצו לבוא לכאן" – אומרים בחטיבה להתיישבות. אם יגידו עקורי חבל עזה שהם רוצים את האיזור הזה, הקמת היישובים תימשך שנתיים עד שלוש. התשתיות קיימות. לטווח ארוך יש כאן פתרון גם לבנים. המרחק בין המגורים לשטחים החקלאיים לא גדול _ חמש דקות נסיעה בממוצע. באיזור הזה אין בדואים. הצבאפשוט דחק אותם מחוץ לשטח, בגלל הקירבה לשטחי אש שלו. בתום הסיור התכנסו נציגי ששה יישובים _ נצר-חזני, נוה-דקלים, קטיף, מורג, תל-קטיפא ועצמונה _ לדון במראות שראו ובהסברים ששמעו. הנימה הרווחת אצל כולם היתה: החלופה המזרחית, מרשם וחרוב. גם בכפר-דרום ככל הנראה תהיה הנטיה ללכת לאיזורים אלו.

 

עבור לתוכן העמוד