מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

היוזמה הברוכה של מכללת אריאל

נצרים הוא היישוב היחיד שתושביו קיבלו מיד עם עקירתם את הפתרון האידיאלי בתנאים הנוכחיים. כולם נקלטו במקום אחד, באתר קראוונים מסודר, ואפילו על פי סדר מגוריהם ביישוב המקורי.המתיישבים הגיעו לאתר שהוכן עבורם מראש, עם כל הציוד הנדרש.

זה נעשה כי במקרה הזה המינהלת של בשיא לא היתה מעורבת בשום שלב, והמתיישבים לכל אורך הדרך סירבו לשתף איתה פעולה. רק היוזמה הפרטית, במקרה הזה של מכללת יו"ש באריאל, הצליחה להכין להם את הפתרון הרצוי בתוך יום וחצי, במהלך שמינהלת בשיא לא הצליחה לקדם במשך שנה. לכן תושבי נצרים קיבלו את הפתרון הטוב ביותר.

ארבעה אנשי אקדמיה, שניים מהימין ושניים מהשמאל, היו מעורבים במהלך. פרופ' שרגא שובל, ראש המחלקה לתעשיה וניהול במכללת יו"ש מזוהה עם עמדות שמאלניות, וכמוהו פרופ' יצחק שנל, פרופ' לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א, איש שלום-עכשיו. ד"ר מרים ביליג, מהמחלקה לארכיטקטורה ומדעי ההתנהגות במכללת יו"ש, ופרופ' יוסי כץ, מהמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת ת"א, מזוהים עם הימין. הסכמה אחת שררה אצל כל הארבעה, והוא בא לידי ביטוי בנייר עמדה שהכינו כבר לפני חצי שנה: הפתרון למשפחות העקורות חייב לשמור על המסגרת הקהילתית.

עם נייר העמדה הזה נפגשו כבר לפני חצי שנה עם מנכ"ל משרד ראש-הממשלה אילן כהן. הם באו להזהיר אותו, שהממשלה מוכנה לעקירה, אבל לא ליום שאחרי. זה היה דו-שיח של חירשים. אילן כהן ניסה לשכנע אותם לתמוך במהלכים של הממשלה, שעיקרן: מי שרוצה שיילך לניצנים,וכל הקודם זוכה. מי שלא רוצה או שלא יספיק שייקח את הפיצויים ויעוף לנו מהעיניים. "מנעו מאיתנו לומר את מה שרצינו" - מספרת ד"ר מרים ביליג.

מרים ביליג, שערכה בשנים האחרונות מחקרים על הדעות השונות בקרב מתפקדי יש"ע, ידעה שלנצרים אין פתרון. הם לא היו מוכנים לדבר עם מינהלת סל"ע, ולא חשבו בכלל על עקירה כאפשרות ריאלית. היה זה דווקא פרופ' שרגא שובל שזרק לפני שבועיים, כשהחל כבר פינוי גוש קטיף את הרעיון: למה ללכת רחוק. יש לנו אתר קראוונים במכללת יו"ש באריאל, בתוכו 200 קראוונים ריקים. למה שלא נביא את נצרים לכאן?

מרים ביליג מיהרה להתקשר לשלמה קוסטינר. היא לא ידעה באותו רגע, שתפסה את קוסטינר בדרכו מהבית לאסיפת חברים, שבה התעתד לבשר להם כי לא נמצא עבורם פתרון קהילתי, וכי עליהם להתפצל בין שני מקומות. "יש לי הצעה בשבילכם" - אמרה לו. קוסטינר, שהפתרון נראה לו סביר, מיהר לשנות את נוסח הדברים שתיכנן לומר, והעלה את הרעיון בפני חבריו. זה היה ביום רביעי לפני שבועיים, ביום בו החל הגירוש בכוח של גוש-קטיף. גירוש נצרים נדחה לשבוע שאח"כ.

במקביל נרתמו למהלך יו"ר הועד הפועל של המכללה יגאל כהן אורגד, ומנכ"ל המכללה יורם שי. שניהם התלהבו מההצעה.

למחרת, ביום חמישי, ביום בו פונו נוה-דקלים וכפר-דרום, הגיע למכללה באריאל מנהל מדרשת נצרים אהוד כלפא, תושב היישוב הסמוך ברוכין. באותו ליל שימורים, אור ליום שישי, ישבה הנהלת המכללה עם מרים ביליג וחבריה, וגיבשו את התוכנית הכוללת לקליטת מתיישבי נצרים. ביום שישי בצהריים התקבל אישור הוועד-הפועל של המכללה.

נותרו יומיים וחצי למהלך, לא כולל שבת. עד כניסת השבת נמסר לכל הסטודנטים, כי עליהם לעבור לחדרים אחרים, זאת כדי ליצור גוש קראוונים שבו יאוכלסו תושבי נצרים. רובם הסכימו לעבור ללא טרוניות. הראשונים שהסכימו, אגב, היו הסטודנטים הערבים. חברת הובלות שהוזמנה ליום ראשון העבירה את החפצים של הסטודנטים. ב-8 בבוקר החלה ההעברה, ב-9 החלו לנקות את הקראוונים הריקים. 160 קראוונים הועמדו לרשות תושבי נצרים.

באותו יום, יום לפני עקירת נצרים, הגיעה אחת התושבות עם רשימת התושבים, לסדר את האיכלוס. היתה לה מפה מדוייקת של נצרים, היכן כל אחד גר, ומי שכן של מי. התברר כי המבנה של נצרים היה דומה מאד למבנה השטח שהוכן באתר הקראוונים, וכך אפשר היה להכניס את האנשים לקראוונים לפי סדר מגוריהם המקורי בנצרים. כל משפחה נותרה שכנה של שכניה המקוריים. 160 קראוונים הועמדו לרשותם, וכמעט כל משפחה קיבלה שני קראוונים. נצרים הועתקה כמעט במדוייק לפי סדר בנייתה.

במקביל רכשה המכללה ציוד בסיסי לתושבים, כמו סדין שמיכה וכרית, שתי מגבות, מגב, מטאטא, יעה, כוסות זכוכית, וילונות, ואפילו ממרח שוקולד וקורפנלקס הוכנסו לכל קראוון.

בינתיים נפוצה השמועה שמתיישבי נצרים מגיעים לאריאל, ומכל יישובי האיזור החלו מתקשרים למרים ביליג: מה אנחנו יכולים לעזור? לא היה אחד ששאל ולא קיבל מיד משימה. רחלים התבקשו להביא מגבונים לחים, שערי תקוה, אלקנה ואורנית דאגו לשקיות ניילון, סבונים, שמפו, סבון כלים ואפילו גפרורים. ברוכין רבבה ועלי דאגו לממתקים לילדים, קפה, סוכר, שוקו וסוכרזית. מקרני-שומרון הביאו ספרי קודש וספרים לילדים לכל הגילאים. כשהתקשרו משערי תקווה ושאלו מה עוד צריכים, הם התבקשו לדאוג, והביאו, מאוורים. היו חסרים 60 לולי תינוקות, שהגיעו ביום ראשון. ביום שני בבוקר, בוקר עקירת נצרים, התברר פתאום שחסרים 120 מזרונים. פשוט היו סטודנטים שלקחו איתם את המזרונים. המשימה הוטלה על ישיבת איתמר, שדאגה להשלים את החסר. מפקד תחנת הכיבוי באריאל אבנר מוצפי התקשר גם הוא: מה אפשר לעזור? "תביא מתקני שעשועים לילדים, לשים על הדשא" אמרה לו מרים ביליג. 3 שעות אח"כ עמדו מתקנים כאלו בין הקראוונים.

העזרה והתרומות הגיעו משני עברי הקו הירוק. דנה מאיר מהרצליה הביאה לכל משפחה מאוורר ועציץ. היא הגיעה למקום, לבדוק מה עוד חסר, וגילתה בעיה אמיתית למשפחות דתיות: בקראוונים לא היו שעוני שבת. במקום הורתה לקנות שעוני שבת, והזמינה חשמלאי על חשבונה שיתקין אותם. למרים ביליג סיפרה כי תושבים מהרצליה הביאו לה תרומות כספיות עבור העקורים.

לד"ר חיה שכנר מיקיר היה רעיון: משפחות מיישובי האיזור, ברוכין עלי ורבבה, יאמצו את תושבי נצרים. בערבו של יום שני, לפני שהמשפחות הגיעו, נכנסה לכל קראוון המשפחה המאמצת, והכינה אותו לקליטת המשפחות.

ומה היתה תרומת מינהלת העקירה? ביום שני, יום העקירה, ב-7:30 בערב, התקשרו מהמינהלת למרים ביליג. "שמענו שאין מיטות" - אמרו. "נכון" - אמרה ד"ר ביליג - "חסרות לנו 60 מיטות".

"אז למה את לא קונה?" - השיבו-שאלו מהמינהלת - "תקני. אנחנו נשלם".

מרים לא הצליחה להסתיר את זעמה: "עכשיו, ב-7 וחצי בערב, איפה בדיוק אתם רוצים שאקנה מיטות?"

"נחזור אליך" - השיבו מהמינהלת. הם לא חזרו. מרים, כאמור, דאגה להביא מזרונים מישיבת איתמר.

ועוד שיחת טלפון, הפעם מלשכת ראש-הממשלה: כמה אנשיםמגיעים? כמה משפחות? מרים השיבה: כשמונים משפחות, בערך 500 איש. והשיחה נותקה. "הם כנראה היו צריכים לסמן "וי" באיזה טופס" - אומרת ביליג.

למחרת, ביום שלישי, ב-7:30 בערב, כשהמשפחות כבר היו בקראוונים, שוב טלפון מלשכת ראש-הממשלה: כמה בדיוק הגיעו, כמה משפחות בדיוק? "אני לא יודעת מספר מדוייק" - אמרה מרים. הפקידה מלשכת שרון התעקשה: "אני חייבת מספר מדוייק, ועכשיו. מיד".

"אני לא עובדת אצלך" - אמרה לה מרים ביליג - "ואין לי עכשיו זמן לבדוק מספר מדוייק. למה חשוב לך המספר המדוייק?"

"כי אני צריכה בתוך חצי שעה למלא דו"ח" - השיבה הפקידה הנבוכה מלשכת שרון.

כאן התחילה והסתיימה המעורבות של מינהלת העקירה: מילוי דו"ח. המכללה הוציאה מתקציבה על הקליטה רבע מיליון ₪ לרכישת ציוד, בתוך יום וחצי. זאת בנוסף לקייטרינג, 100 ₪ ליום לאדם, כפול 550 איש, למשך שבוע, הם 375 אלף ₪ נוספים שמכללת אריאל שילמה רק בשבוע אחד. המעורבות היחידה של המינהלת היתה החזר ההוצאות למכללה.

נצרים, כאמור, קיבלו בסוף את הפתרון הטוב ביותר במצב הקיים, והכל בזכות העובדה שמינהלת בשיא לא היתה מעורבת בשום צורה בקליטתם.

כשעזבו תושבי נצרים את מגוריהם במכללה, שלחו ברכה למיטיביהם: "התקבלנו בברכה ובחום ע"י תושבי עצמונה שביתד וחברי מושב יבול. אנו שבים ומודים למכללת אריאל על הכנסת האורחים הנפלאה, הליווי והדאגה במשך כל התקופה שבה שהינו במעונות המכללה באריאל. תודה מיוחדת לנשיא המכללה יגאל כהן אורגד, למנכ"ל יורם שי ולד"ר מרים ביליג ולפרופסור שובל. אנו מאחלים הצלחה לחברינו מנצרים שממשיכים באריאל. יהי רצון שנזכה לחזור לנצרים במהרה ולקומם אותה מאפרה ומאפרה".

עבור לתוכן העמוד