מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

מסעות הנדודים של עקורי חבל - עזה וצפון השומרון

שלושה חודשים אחרי פינוי חבל עזה, זו תמונת המצב בקרב משפחות העקורים מיישובי "אמנה" שהיו בחבל עזה: באיזור היישובים יבול ויתד שבנגב מתגוררות עשרות משפחות מהיישובים המפונים עצמונה ונצרים. ליישובים אלו צפויים להצטרף בקרוב כ-240 תלמידים מהמכינה הקדם צבאית. בימים אלו מבוצעות עבודות הכנה להקמת שני יישובי קבע, שלומית וחלוצית, שעתידים לקלוט את המתיישבים מיבול (שם גרים תושבי נצרים לשעבר) ויתד (תושבים מעצמונה לשעבר, אנשי הגרעין המושבי שהיה במקום). לאחרונה החלה עבודת הכשרת הקרקע בחלוצית. לא ארכו הימים מאז גורשו מתיישבי חבל עזה מבתיהם, והממשלה, ממשלת הזדון של שרון, חזרה להתעמר בהם. אם בימים שאחרי הגירוש עוד היו נסיונות ליצור סימפטיה מסויימת לעקורים, כיום חוזר השלטון להציג אותם כ"סחטנים", כרודפי בצע שבאים למצוץ את לשדי המדינה. סיפורו של כפר-דרום הוא דוגמא מצויינת. מלכתחילה מצבם היה טוב יותר. היישוב עבר כולו כקהילה אחת, למלון "פרדייס" בבאר-שבע. במלון הם מנהלים חיי קהילה סדירים ככל האפשר. המינהלת או המלון לא מורגשים. המדינה הציעה להם להתגורר בבית דירות אחד באשקלון, תוך שמירה על המירקם הקהילתי. אבל מי שניסתה לטרפד את ביצוע ההצעה היא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דנה שרית. גם אחרי שהיועץ המשפטי בעצמו אישר את העיסקה. תחילה טענה המשנה ליועמ"ש כי לא ניתן לרכוש את הבנין בגלל חריגות בניה. במאמצים רבים התברר כי ניתן לפתור את הבעיה בסיכומים בין הקבלן לבין מהנדס עיריית אשקלון. מהנדס העיר הוציא מכתב שבו אישר שקיבל ערבויות מהקבלן כי יתקן את החריגות. כשהבעיה הזו נפתרה, החלה הגב' שרית לטעון לגבי המחיר: למה לקנות בנין כשאפשר לשכור דירות בבנין אחר? היא התעלמה מכך שהחשב הכללי באוצר אישר את העיסקה, וועדת הכספים אישרה את גיוס הסכום. הגב' שרית התעקשה על כך שבבנין "מגדלי אייל" באשקלון, שוועדת הכספים קבעה כי יירכש עבור עקורי כפר-דרום, יירכשו רק הדירות הגדולות, עבור משפחות מרובות ילדים. למשפחות קטנות יותר תשכור המדינה דירות בבנין "קו רקיע", לא הרחק מהבנין השני, שיועד עבור מתיישבי נצרים לפני שאלו החליטו לעבור לנגב. בבנין זה הדירות קטנות יותר, ופחות נוחות מאשר ב"מגדלי אייל". ב-13.10 התפוצץ המו"מ בין הממשלה לבין קבלן בנין "מגדלי אייל" באשקלון. הממשלה לא היתה מוכנה לקבל את הדרישות הכספיות של הקבלן. החל מו"מ חלופי על העברת עקורי כפר-דרום לבנין "קו רקיע". הקבלן הסכים למען המשפחות הגדולות של כפר-דרום לחבר שתי דירות של 3 חדרים ו- 4 חדרים, ולהפכם לדירה אחת בת 7 חדרים. אלא שגם המו"מ הזה לא עלה יפה, ורק בסוף חודש אוקטובר, סוף חודש תשרי, בתום מסע תלאות בירוקרטי מתמשך נחתם ההסכם הקובע כי מתיישבי כפר-דרום יעברו למקום המגורים הזמני באשקלון, בניין "מגדלי אייל". בימים אלו אמורים המתיישבים יתחילו לעבור לבית החדש ממקום מגוריהם הנוכחי, מלון "פרדייז" בבאר-שבע בו הם שוהים מאז הגירוש.

 עצמונה – מעיר האמונה לשומריה

מינהלת העקירה בראשות יונתן בשיא מנהלת מו"מ עם קיבוץ שומריה שממזרח לחבל לכיש, לרכישת מקום עבור עקורי עצמונה השוהים עדיין ב"עיר האמונה", אתר קראוונים ואוהלים שהקימו לעצמם ליד נתיבות. בשומריה, קיבוץ של השומר-הצעיר, שוהות כיום11 משפחות בלבד. תחילה דובר על בניית ישוב חדש בשכונת ההרחבה של שומריה, אולם חברי הקיבוץ טענו כי במקרה כזה הם עצמם לא יוכלו לגדול ולהתפתח. הקיבוץ הציע את עצמו למכירה, ומנהלת סל"ע נכנסה למו"מ עם הקיבוץ על קנייתו.קיבוץ שומריה מותאם לצרכי המתיישבים מעצמונה כיוון שקיימים בו מבני מגורים שכרגע עומדים ריקים.בקיבוץ גם פועלים רפת ולול שיכולים להוות מקור תעסוקה מצוין למתיישבים מעצמונה.היישוב החדש ישתלב עם גוש היישובים החדש האמור לקום במזרח לכיש, בו יקומו היישובים מרשם, חרוב וייתכן שגם אגוז, המיועדים לעקורי חבל עזה (ראה כתבה בעמ' 6-7). חלק ממשפחות עצמונה, שהיו בגרעין המושבי ביישוב, עברו כבר לפני מספר שבועות למושב יתד בפתחת שלום. עצמונה חרבה בבוקרו של יום ראשון טז' אב 21.8. התושבים התאספו בבית-הכנסת, התפללו יחדיו תפילת מנחה, הוציאו את ספרי התורה, שרו ורקדו עד שהגיעו זמן העזיבה. כאיש אחד עלו על האוטובוסים, שלקחו אותם לקיבוץ עלומים, תחנה ראשונה בנדודיהם. קבלת הפנים היתה יוצאת מהכלל. ארוחת הצהריים שתוכננה להם בעלומים הפכה לארוחת ערב. עוד באותו לילה, לקראת חצות, חנכו את "עיר האמונה", באיזור התעשיה נעם (נתיבות, עזתה מרחבים) סמוך לנתיבות. מבעוד יום פלשו לשטח השייך לקבלן י.ח. דמרי. את האוהלים הקימו באותו בוקר, על המשטח הריק. בכוונה המתינו עם ההכנות עד ליום הגירוש עצמו, כדי שמישהו בשלטון לא יגלה את ההכנות מוקדם מדי ויטרפד את המהלך עוד לפני שהם מגיעים. מאוחר יותר הציבו את הקראוונים הראשונים. בהמשך בנו תקרה מעל למחנה. לקח זמן עד שחיברו את תשתיות המים והביוב. כשבעים משפחות מעצמונה נמצאות כאן. לאחרונה הצטרפו אליהם משפחות מעקורי מושב קטיף ששהו עד כה בכפר-פינס. (שאר המשפחות מהמושב עברו למלון "המלך שאול" באשקלון). בתוך מספר ימים פתחו מעונות, גנים, ואת כל מוסדות החינוך. משתלת עצמונה עברה בינתיים ללכיש.

 תל-קטיפא: היה יישוב?

עודסיפור של אטימות המערכת הוא סיפורם של מתיישבי תל-קטיפא. לפני 13 שנה, במהלך הדיונים על כינון האוטונומיה ברצועה, התגלע ויכוח בין הישראלים והפלשתינים לגבי תיחום גבול הצפוני של גוש-קטיף. הפלשתינים דרשו שהשליטה הישראלית תסתיים לאורך כביש הכניסה לגוש-קטיף. הנציג הישראלי תא"ל יום-טוב סמיה התעקש לכלול גם את תל-קטיפא, היישוב הצפוני ביותר, בתוך השטח הישראלי.ערפאת אמנם לא הכיר את הרצועה כלל - זה היה כחצי שנה לפני שהגיע אליה לראשונה - אבל אנשיו עשו עבורו מודיעין שטח יעיל להפליא. לכן, כששמע את הדרישה, איבד את עשתונותיו: "תל-קטיפא הוא אפילו לא יישוב. הממשלה לא אישרה את היישוב הזה. אנחנו הסכמנו להשאיר רק ישובים, ותל-קטיפא זה לא ישוב". סמיה ענה בשקט: "היא כן אישרה את היישוב הזה". אבל גם ערפאת התעקש: "לא אישרו את היישוב הזה. אתה מתעקש על המקום רק בגלל שלצבי הנדל יש שם בת". הנוכחים בחדר, בראשם שמעון פרס, שלא היה לו שום מושג על מה מדובר, הופתעו. גם יום טוב סמיה הופתע. הוא הסביר לפרס שמדובר בחווה חקלאית. גם רבין, ששמע אח"כ את פרטי השיחה, הופתע. "זה נכון?" - שאל את צבי הנדל כשנפגשו. כשהשיב הנדל בחיוב השיב רבין בחיוך: "אם כך, בודאי שאנחנו לא מורידים את המקום הזה". ממשלת שרון עקפה אפילו את ממשלת רבין ז"ל משמאל. בלשכת ראש-הממשלה החליטו, שתל-קטיפא איננה יישוב. גם מי שפנה לקבלפיצויים עוד לפני העקירה קיבל הודעה מהמינהלת שכיוון שתל קטיפא הוא חווה חקלאית ולא יישוב, לא יקבל דבר. נכון שהממשלה הכירה בהם רשמית כחווה חקלאית, אבל בחוק פיצוי-פינוי כתוב "יישובים", ולכן לא מגיע לתושב תל-קטיפא כלום. לא דיור חליפי, לא מקדמה של חמישים אלף ש"ח, לא פדיון על הבית שבנה אחרי שקיבל מהמדינה משכנתא, ומשכנתא כידוע לא מקבל מי שלא מציג את כל האישורים. התושב המגורש גם לא יקבל פדיון על חממות. 15 משפחות מתל קטיפא, שלא חתמו, פונו לאולפנת אבן שמואל. באבן שמואל קיבלו אותם בחום, אירגנו להם כביסה ופינקו אותם ככל האפשר. את התלמידות הלינו בכיתות לימוד כדי שתושבי תל קטיפא יוכלו להישאר במקום. עוד לא ברור לאן יילכו. המדינה לא מוכנה לתת להם דיור חלופי. בינתיים נפתר לפחות נושא ההתיישבות הזמנית. באמצע חודש אלול החלו להניח עבורם את הקראוונים הראשונים באבן-שמואל, 19 קראוונים שהוצאו מגוש-קטיף. עקורי תל-קטיפא עברו בימים אלו לקראוונים החדשים. התושבים ממתינים לראות היכן ייבנה גוש-קטיף החדש, במגמה להצטרף לאיזור זה. לגבי יישוב הקבע, נבדקת אפשרות שיעברו להרחבה של מושב אמציה, יחד עם מושב קטיף.

שירת-הים: מחוף הים לבקעת הירדן.

למתיישבי שירת-הים, היישוב שהיה בכותרות בגלל החשש למאבק כוחני ערב הגירוש, נמצא השבוע פתרון. 13 משפחות מעקורי שירת-הים יעברו לנקודת יישוב חדשה במשכיות שבבקעת הירדן. כך סיכמו חברי מזכירות הישוב עם אנשי אמנה, ראש מועצת הבקעה וראש החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. היאחזות נח"ל משכיות בצפון הבקעה הועברה לפני כשנתיים לידי המכינה הקדם צבאית, שהוקמה כשלוחה של ישיבת ההסדר "שדמות נריה" בשדמות מחולה, שאליה נוספו מספר משפחות משדמות מחולה. לגבי הנקודה קיימת החלטת ממשלה משנות ה-80 המאשרת הקמת יישוב במקום, ואין צורך בהחלטת ממשלה חדשה או באישרור ההחלטה הישנה. המתיישבים יגורו באשקוביות שהוצאו מחומש. כעת, מקווים בבקעה שהיאחזות תושבי שירת הים תביא להתעוררות מחודשת ופריחה של המקום.

אלי-סיני: עדיין בעיר האהלים – בדרך לפלמחים?

 הבדיחה הרווחת ביותר כיום בקרב עקורי גוש-קטיף, היא שהאדם היחיד במדינה שבאמת האמין כי "היה לא תהיה" הוא יונתן בשיא. עובדה: הוא לא דאג לכלום ולא הכין שום דבר. סיפורו של אלי-סיני הוא דוגמא מצויינת לאטימות ולחוסר האנושיות של יונתן בשיא ומינהלתו. עם גירושם מצפון חבל עזה הקימו מתיישבי אלי-סיני מאהל מחאה בשטח חקלאי של קיבוץ יד-מרדכי, סמוך לצומת. זאת אחרי שהתברר כי מינהלת העקירה לא הכינה לקבוצה גדולה של התושבים פתרונות ריאליים. סיוע משמעותי קיבלו התושבים מאנשי רמת הגולן, המגיעים מדי פעם לסייע. המתיישבים היו אמורים להגיע למלון "שירת הים" באשקלון, אולם התברר כי אין במקום מספיק חדרים, וחלקם נתפס על ידי קבוצה אחרת של מתיישבי אלי-סיני, שהיו אמורים לקבל קרוואנים דמויי וילות בניצן, אך לא קיבלו כי לא נשארו מספיק מגורונים כאלו. כ-50 משפחות גרות כאן באוהלים. יש כאלו שרכשו קונטיינרים. יש כאלו ששמו את הציוד אצל קרובי משפחה. ארוחות אוכלים ביחד, כמו קיבוץ. התושבים עושים תורנויות, כמו בקיבוץ. מינהל מקרקעי ישראל הפעיל לחצים כבדים על הקיבוץ, תוך שימוש באיומים כי אם לא תוגש תלונה למשטרה על הפלישה, יופקע מהם השטח. במצב הזה עקורי אלי-סיני הם שעודדו את הקיבוץ להגיש נגדם תלונה, כדי שהאדמה לא תילקח מהם. ב-5.9 הודיע קיבוץ יד-מרדכי למתיישבי אלי-סיני, כי עליהם לפרק בתוך 48 שעות את המאהל. במכתב ששיגרה מזכירות הקיבוץ למתיישבי אלי-סיני, ניכר הלחץ שהפעיל מינהל מקרקעי ישראל על הקיבוץ, שהיה מוכן להשאיר את המתיישבים. מזכירות הקיבוץ מתנצלת על המעשה. במכתב נאמר כך: "כשבועיים ימים חלפו מיום שנעקרתם מיישובכם, ובצעדה רגלית הגעתם לצומת יד מרדכי, בה אתם שוהים מאז. אני מתאר לי ששבועיים מאד לא קלים עברו עליך ועל שאר תושבי אלי-סיני. אנחנו ביד-מרדכי השתדלנו שלא להקשות עליכם מרגע שהגעתם, ואף להקל במידת האפשר את השהיה הלא נוחה של מגורים בתנאי קמפינג בתנאים של מצוקה נפשית. לאורך כל הדרך אמרנו לכם ואמרנו לחברי יד מרדכי, שהמעורבות שלנו במה שקורה בצומת, היא על בסיס הומניטרי בלבד. ואם לא מגבלות החוק יכולים היינו להישאר ולהרשות לכם להישאר על אדמות יד מרדכי, עד שתסתיים המחלוקת שלכם עם המדינה. אלא שמגבלות החוק קיימות. בפגישה שקיימנו עם נציגים שלכם עם נציגי יד מרדכי ימים ספורים אחרי שהגעתם לצומת, הבהרנו באופן חד משמעי את המגבלות החלות עלינו, בענין השהיה של תושבי אלי-סיני על אדמות יד מרדכי, ועמדתנו היתה מובנת על ידכם כפי שהתרשמנו. הראנו לכם את מכתב עורך הדין שלנו, הממליץ על הגשת תלונה וגם עמדה זו היתה מקובלת עליכם, משום שאני שמח לצטט, ש'לא תעשו דבר שיפגע ביד מרדכי'.משכנו את ענין הגשת התלונה מעבר למה שהמליץ לנו עורך הדין, מתוך תקוה שתגיעו לסיכום עם המדינה, ולא נצטרך להגישה כלל. אבל כיוון שהסיכומים מתעכבים, אנו נאלצים כדי לא לעבור על החוק, להגיש תלונה, וכך עשינו היום במשטרת שדרות. התלונה היא נגד המשך שהייתכם על אדמות יד מרדכי, ואנו מבקשים שתפנו את האדמות בתוך 48 שעות ממועד קבלתו של מכתב זה". בינתיים הושג הסכם שהמאהל לא יתפנה, ובמקביל נפתח מו"מ עם קיבוץ פלמחים בדבר הפיכת מתיישבים מאלי סיני לחברי קיבוץ מן המניין. "אחרי שאנו חיים שלושה חודשים כמו בקיבוץ מהדור הישן, עם חדר-אוכל משותף ותורנויות" – אומרת שריתה מעוז – "לא תהיה לנו שום בעיה לחיות בקיבוץ שנמצא בהפרטה". רשם העמותות כבר נתן את אישורו לצעד זה. העיכובים נובעים מהצורך באישורים משפטיים. כמו כן מחייב הדבר הסדרת הסכמים מול הנושים. קיבוץ פלמחים צפוי לקלוט כמחצית ממתיישבי אלי סיני, כאשר יתר המתיישבים מאלי סיני החליט לעבור למושב תלמי יפה וליישוב הקהילתי בת הדר.

 שליו: שוהים ב"שערי אברהם"

13 המשפחות גרו בו, והם עברו למיתקן "שערי אברהם" ששימש בעבר את חיל החינוך של צה"ל. 11 משפחות עברו לשם, משפחה נוספת עברה למושב שורש, שם שהתה ישיבת "אור החיים" של הרב טל שנעקרה מנוה-דקלים, ומשפחה נוספת עברה למושב כרמל. בתוך חודשיים הם אמורים לעבור למושב יתד של עקורי עצמונה, יחד עם המכינה הקדם צבאית "עצם" בראשות הרב רפי פרץ שפעלה בעצמונה. כרם עצמונה: משורש ליד-בנימין רוב התושבים הגיעו למושב שורש, יחד עם ישיבת "אור החיים". איתם עברו ליישוב הקבע ביד-בנימין.

 ניסנית ודוגית: יישובים שהתפרקו

היישוב ניסנית התפרק לחלוטין, ואין כל תוכנית או אפשרות לשקם אותו כקהילה מגובשת במקום אחר. המשפחות שוהות באשקלון, קרית-גת וניצנים. כך גם תושבי דוגית שהתפזרו בכל רחבי הארץ, ואין כוונה לגבשם מחדש כקהילה אחת. בדיווח לממשלה נמסר כיכ-30 משפחות מדוגית וניסנית ממתינות להשלמת בניית מגוריהן במושב בוסתן הגליל ובתקופת הביניים מתגוררת בדירות שכורת בסביבה זו. 13 משפחות מנווה דקלים הודיעו על כוונתן לעבור למגן שאול שבחבל התענך.

צפון השומרון: נשארים בצפון השומרון

 שני יישובי "אמנה" נעקרו צפון השומרון: שא-נור וחומש. המתיישבים הוותיקים של חומש מצאו את מקומם בקיבוץ יד-חנה. מעברם התבצע בסיוע תלמידי ישיבת כפר הרואה. 12 משפחות, משא-נור ומהגרעין הדתי שחיזק את חומש, נמצאות באירוח במדרשת שבי-שומרון ומעוניינות להישאר בשבי-שומרון כפתרון קבע. ביום הגירוש הגיעו מגורשי חומש מהגרעין הדתי לאירוח במכללת "אורות" באלקנה. תושבי שא-נור עברו ביום הפינוי עברו לבית-אל. שם שהו כשבועיים. התושבים התפלגו בין שבי-שומרון ליצהר. תלמידי ישיבת חומש נמצאים כרגע במכללה באלון-מורה. יש שם כעשרים תלמידים חדשים ועוד עשרים ותיקים, בראשות הרב מוטי גנירם. הם פועלים בחסות ישיבת אלון-מורה. הציעו להם הצעות רבות, בהם התיישבות בחוות סקאלי, הגבעה המזרחית של אלון-מורה (בה גרות היום 5 משפחות), הקמת ישיבה במעלה-חבר בהר-חברון או בפני-קדם שבמזרח גוש-עציון. גם אחרי שנעקרו, ביקשו המתיישבים ללכת למשימת חיזוק יישובים בעייתיים. גרעין שא-נור בדק אפשרות ללכת למגדלים, אבל תושבי מגדלים לא רצו לקלוט גרעין דתי. גם בחרמש לא היו מוכנים לקבל אותם.

 

עבור לתוכן העמוד