מרכז מידע אמנה

צור קשר

*
*
*
*
*הקלד את הקוד הבא

מחורבן לתקומה - חגי הוברמן

    בשלוש השנים שאני עורך את בטאון תנועת ההתיישבות "אמנה", מעולם לא העליתי על דעתי שאצטרך לערוך גיליון זיכרון ליישובים פורחים שחרבו. שלוש שנים הבטאון הזה מדווח רק על בניה והתפתחות, עם כל הקשיים. לראשונה מוגש לקורא עיתון המדווח על עקירה, הרס, וחורבן.

    דומני כי מדינת ישראל, והציונות-הדתית, ומפעל ההתיישבות ביש"ע, עוד לא מפנימים את גודל השבר העובר עליהם, כל אחד מכיוונו הוא. ששת הימים של חורבן ההתיישבות בחבל עזה ובצפון השומרון, יהיו משמעותיים לעתיד הרחוק לא פחות ממלחמת ששת הימים.

   נפגעה קשות התפיסה הציונית הקלאסית, זו שניסח טרומפלדור בתל-חי ואימצה לאורך שנים בהתלהבות תנועת העבודה, כי במקום בו תחרוש המחרשה היהודית את התלם האחרון שם יעבור הגבול. התפיסה האיתנה, שהוכחה משך 120 שנות ציונות והוכחה יותר מכל דווקא בתהליך אוסלו, כי אין דבר יותר קבוע מקביעת העובדות בשטח באמצעות ההתיישבות היהודית, והיא היחידה הקובעת את גבולות הנסיגה, ספגה מכה קשה. זו בשורה רעה לא רק לנאמני ארץ-ישראל. מדינת ישראל כיום היא מדינה שדגל ההתיישבות, אחד מסמלי הציונות העיקריים, נקרע והושלך לפח האשפה.

    ההנחה שעקירת יישובים היא מהלך שילווה בקשיים אדירים, במאבק איתנים, עד שלא ניתן יהיה לבצע אותו, התבדתה. הקלות הבלתי נסבלת שבה בתוך ששה ימים חרב חבל ארץ שלם, ואשר הראה כי חורבן התיישבות הוא מעין טיול של אחר-הצהריים, מחייב בירור וליבון יסודי. הוכח שדווקא הציבור הציוני-דתי הוא הממלכתי ביותר מכל המגזרים במדינת ישראל. מי שאומר בכל שבת בדבקות אמיתית "ברך את מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו" לא מסוגל ביום חול להרים ידו על חייל או שוטר, או על כל נציג של המדינה. למעט השוליים הקיימים בכל חברה, ואין חברה שאין בה שוליים, הציונות-הדתית האמיתית לא מסוגלת להרים ידה על המדינה, שהיא בעבורה ערך דתי.

    גם הדמוקרטיה הישראלית נרמסה לעין כל. שום דבר לא היה דמוקרטי בהליך שהוביל לגירוש. בשני המבחנים הדמוקרטיים האמיתיים שתוכנית הנסיגה החד-צדדית עמדה בפניהם, היא כשלה. זה היה בבחירות 2003 כשעמרם מצנע קרא לנסיגה חד-צדדית ושרון עשה ממנו צחוק. שרון קיבל 40 מנדטים, מצנע 19. אח"כ הביא שרון את התוכנית למישאל מתפקדי הליכוד, תוך התחייבות פומבית שיקבל כל תוצאה, ושוב כשל. ושוב הוא צפצף ארוכות על הדמוקרטיה, פיטר שרים כדי ליצור רוב מלאכותי בממשלה, שיחד ח"כים במיצובישים בענק. לא מיצובישי אחד כמו אצל רבין, אלא שיירה ארוכה של מיצובישים (את גילה גמליאל הזכרנו כבר? ורוחמה אברהם? ואברהם הירשזון?). דמוקרטיה, חשוב להזכיר, הוא שלטון העם, לא שלטון הפרלמנט. וכשחברי הפרלמנט מרמים את הבוחרים, הפרלמנט מאבד את הלגיטימיות שלו. את האמת הזו נשוב ונדגיש גם עכשיו: העקירה הזו לא היתה לגיטימית בשום שלב שלה.

    אבל גם במצב הנוכחי, אסור לתת לייאוש להכתיב את המהלכים. בצד הצורך בהעמקת החינוך וההסברה בציבור הכללי בחשיבות החזרה לדרך הציונית הקלאסית של ביטחון עליה והתיישבות, בצד המשך הפעילות החיונית של "התנחלות בלבבות", יש להמשיך גם את מפעל ההתיישבות והבניה בכל רחבי יהודה ושומרון. הבאת משפחות חדשות, פיתוח יישובים, הקמת שכונות חדשות, ובעיקר שמירה על האמונה שלמרות המכה הקשה שספגנו ההתיישבות אינה דבר בר-חלוף אלא מהלך שיש לו עתיד נצחי, אלו האתגרים שאנו ניצבים בפניהם.

    נתוני משרד-הפנים בחודש יוני האחרון הצביעו על כרבע מיליון מתיישבים ביש"ע. בשלהי השנה מספרם קטן לכ-240 אלף, אחרי גירוש עשרת אלפי תושבי גוש-קטיף וצפון השומרון. אם עד סוף שנת תשס"ו יחזור מספר המתיישבים ביו"ש ל-250 אלף, נוכל לדעת שלמרות העקירה, מהלך ההתיישבות נמשך ביתר שאת. זאת תהיה נקמתנו המתוקה ביוזמי תוכנית ההתנתקות.

   וביטאון תנועת "אמנה", בע"ה, יחזור מהגיליון הבא לספר על התחזקות ההתיישבות, התחזקות יישובי "אמנה", באיזורים השונים ביהודה ושומרון.
עבור לתוכן העמוד